חיילות קרביות ורפואת המגדר

עולם הפוך ראינו – בנות מקפצות על ג'בלאות עם ציוד כבד וצבעי הסוואה. הדברים חייבים להיאמר: יש מי שמנסה להרחיק את האישה מנשיותה במעטפת של 'השילוב הראוי המקודש', ובשם השוויון המדומה. וזאת דווקא בעידן שבו מתפתח בצעדי ענק תחום חדשני של רפואת המגדר, שמדייק מחקרית את השוני המובהק בין המינים ברמה הפיזיולוגית בכל המישורים, כך שיש לתמוה איך עדיין מדברים על שוויון. והרי השוני בין המינים הוא אשר גורם לנו להשלים אחד את השני, לטוות קשרים של פנים אל פנים, לבנות יחדיו חיי נצח ולהביא חיים חדשים לעולם.

גם בשדה המחקר בתחום הנוירולוגי לא ניתן לנהל מחקרים על המוח בשקיפות הראויה, היות והיום זה לא פוליטיקלי-קורקט לטעון שיש הבדל בין המוח הנשי לבין הגברי. הכול בשם השוויון. וזה אבסורד. אז הינה כמה עובדות יבשות: ישנם כמאה הבדלים שהוכחו במחקרים בין מוחות של בנים לבין מוחות של בנות. ראשית כול: המוח הגברי גדול יותר, אבל קיים שוני מורפולוגי ותפקודי בולט כבר מבטן ומלידה. במורפו-מטרייה נצפים הבדלים בין בנים לבנות באזורים הקשורים לראיית פנים והבנת מילים. לנקבה יש קשרים רבים יותר במרכזי התקשרות ובאזורים המעבדים רגשות, וכן בסנכרון בין אזורי מוח שונים. הילדה מייד עם לידתה בוחנת פנים, היא קולטת הבעות רגשיות, ואילו נחשול הטסטוסטרון שזוכה לו הזכר מהשבוע השמיני להתפתחותו מכווץ את מרכזי התקשורת ואת עיבוד הרגשות.

יש הבדלים אנטומיים בין חייל לבין חיילת, יש שוני במבנה הגרמי, זוויות הברך והכתף, ובמבנה האגן. תכולת הסידן ירודה אצל האישה ביחס לגבר וקליפת העצם דקה יותר, כך שיש סיכון גבוה פי שניים לשברי מאמץ. האיש גבוה בממוצע בעשרה אחוזים יותר מהאישה, וכך גם לגבי משקלו. הכושר האירובי של האיש גבוה אף הוא במידה זו לערך. לאישה יש מחזוריות שעלולה 'להפריע' בביצוע מטלות עקב כאב או דימום, וגם גמישות הרצועות משתנה לאורך המחזור. בצבאות ברחבי העולם נשים ביחידות מעורבות מקבלות הורמונים על מנת לדכא את המחזוריות, וזה משפיע לרעה על צפיפות העצם. גוף האישה אינו יכול לעמוד בעומסים הפיזיולוגיים הנוצרים במהלך שירותו של לוחם מבחינת מסת שרירים וחוזק עצמות. מחקרים רבים בצה״ל ובעולם הראו שבעת מאמצים פיזיים יש שברי מאמץ רבים יותר ופציעות קשות אצל נשים.

בסיכומו של עניין: הצבא יכול לנצל את הצדדים האמפתיים – את הרגישות האנושית ואת כישורי ההבעה של הנשים במקומות שבהם זה מתאים, אבל את נשיאת האפודים עם מטענים ששוקלים 50 ק״ג, קפיצה מעל גדרות וגיחות אל תוך שטח האויב, נשאיר במחילה לבנים.

פורסם בגילוי דעת לפרשת ראה תשפ"ב