חלומות צריך לקיים

להיות אח קטן במשפחה ברוכה זה דבר נפלא, אבל לפעמים זה גם קשה. האנשים שיכולים הכי להכאיב לנו הם הקרובים אלינו ממש. יוסף מרגיש נבגד וזה כואב. מאד. אחיו הגדולים חוברים יחד נגדו מתוך תחושת קנאה – גם כי מוצדקת, איך זה שאחיו-בשרו עשו לו דבר כזה?

יוסף יכל לחשוב שהכל היה מתוכנן מראש – ראשית, האחים התעכבו באיזור שכם ולא עידכנו את אביהם הזקן במצבם כדי שבשלב מסוים הוא ישלח את יוסף לבדוק מה המצב איתם. ואז, כשהם רחוקים מן העין הם יוכלו לבצע את זממם – לאסור אותו, למכור אותו לעבד ,לשלוח אותו רחוק רחוק אל מעבר לאופק.

למעשה מיד כאשר הוא הגיע הם תפסו אותו, קשרו אותו, הורידו ממנו את כתונת הפסים [כדי שייראה כמו נער-עבד ולא כבן אדונים מכובד], והשליכו אותו לבור. בנתיים הם חיכו על הדרך לשיירות, וברגע הראשון שהגיעה שיירה שיורדת מצרימה הם העלו אותו מהבור ומכרו אותו – 'הפשע מושלם'.
הם לא הקשיבו לו כאשר התחנן לפניהם בבכי בצרת נפשו שירחמו עליו, לא שינו פסיק מהתכנון הראשוני. מילא שמעון ולוי, חושב לעצמו יוסף, שהיו כבר ידועים בתקיפותם ובשימוש בכוחם בשעת הצורך, אבל גם האחרים – ראובן, יהודה וכל השאר – לא נקפו אצבע להצלתו, סימן שהכל היה מתוכנן מראש. והבגידה כל כך כואבת. עד שאפילו עלתה על דעתו המחשבה שאולי גם אביו האוהב היה בסוד העניין (כמו שחושבים כמה מפרשים) והסכים בדיעבד לתוכנית הזו, לכן הוא שלח אותו לבד שכמה, אבל את המחשבה הזו הוא דחה בשתי ידיים, לא צריך להגזים…

יתכן שהרגשת הבגידה גרמה לו לא לנסות ולשלוח שליח למשפחתו גם אחרי שעלה לגדולה – מה הוא יכול להרוויח מזה אם כולם נגדו? אפילו אם אביו האהוב עדיין חי ובוכה על היעלמותו – ברור שאביו הזקן לא יוכל להיאבק נגד כל האחים. אם הקב"ה לא היה מתערב ושולח את האחים למצרים בשנות הרעב – כנראה שיוסף היה מתנתק לדורות מעם ישראל. אבל האחים הגיעו, ויוסף הכירם. הוא זכר את החלומות, ודאג לקיים אותם, האשים אותם שהם מרגלים, והשאר היסטוריה…

פורסם בגילוי דעת לפרשת וישב