חלוקת תפקידים

אני מתבוננת על נשים למדניות, חכמות ונבונות מאד, בקיאות בש"ס ובפוסקים, [יש לי חברה טובה שגמרה את הש"ס כבר שלוש פעמים!]. איזה יופי!

אך עם כל ה'קנאה' שבליבי על הידע הרחב והקשר הנשמתי החזק למקורותינו, אני בוחרת להיות אשת רב במלוא מובן המילה. התורה בבית שלי שייכת לאיש. יש היררכיה ברורה. פרשת השבוע תישמע מפיו. רזי רזים יבקעו משנות לימוד ארוכות, מיגיעה והתמדה, כבחור ובהמשך כאברך צעיר וגם לא כל כך צעיר, כשצלילי התורה המתוקים של ה'שקלא ותריא' מתנגנים בסלון ביתנו, מקשטים את קורות הקרוון הפשוט, מבשמים את נשמות ילדינו הרכים, ומעדנת אותם.

אני שמחה שאין בי 'תחרות' עם האיש על התורה בבית. ולצערי הרב, אני מתבוננת בתופעה שהולכת וצומחת, מתוך 'לשמה' מגיעים 'שלא לשמה'. אם אני למדנית גדולה, אז אני רוצה לספר בדברי תורה בשולחן שבת, ולצלול לעומקים, ולמרות שהפלטה העמוסה רומזת לי שגם קמח צריך, אני בכלל לא שם. אני עפה לגובה העננים, עוסקת ברוח. האם אתן שלימוד התורה שלי יאפיל על אוצרו הטוב של האיש שלצדי, שדברי התורה שלו לא יקבלו את מעמדם הראוי, שנגיע להיפוך תפקידים?