מצוות ביכורים: רפואה בפרשה

אני בכורה לשבעה אחים הקטנים ממני. להיות בכור זה לשאת טייטל עם משמעות כבדה. להיות בכור זה לשאת באחריות ,זה לפלס את הדרך.

זה להוות דוגמה אישית וגם לחטוף. יש מחקרים הטוענים שבכורים למשפחות עם כמה אחים דומים בכמה פרמטרים לבן יחיד. יש להם מצד ההורים וגם מצד הסביבה יחס מועדף, מצפים מהם ליותר ומתייחסים אליהם כמבוגרים מכפי גילם, והדבר גורם אצלם להתבגרות רגשית מוקדמת, ליתר נטילת אחריות, להרגשה שההורים סומכים עליהם .מצד שני לעיתים הבכורים מתלוננים על כך שבתור ילדים ראשונים במשפחה ההורים טעו בגידולם בכל הטעויות האפשריות, ולכן הם סובלים מרגישות יתר ולעיתים גם הם נמצאים ביחסים מורכבים עם ההורים.

ההלכה מייחסת לבכור שהוא פטר רחם לאמו , קדושה מסוימת, מפני שהוא היה אמור בתחילת מחשבתו של ריבון העולם להיות 'כהן'. לכן הבכור לאם- פטר רחם, נפדה בטקס הפדיון. בכור יורש פי שניים משאר אחיו, ויש גם ירושה של תפקיד, שגם היא מתקבלת על פי כללי הירושה. לבכור יש זכויות יתר וגם חובות ביתר. את הבכור [וגם את הבכורה] יש לכבד כמו שמכבדים הורים, זה כבוד השייך להורים והוא נציגם.

מסתבר שלא רק מבחינה משפחתית וחינוכית והלכתית יש חשיבות לבכורה כי אם גם מבחינה פיזיולוגית. מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית העלה כי גוף האישה עושה שימוש בזיכרון הנצבר בתחילת ההיריון הראשון כדי לשפר את ההריונות הבאים ולהפוך אותם למוצלחים ויותר. בהריון חוזר התינוקות לרוב במשקל לידה גבוה יותר והסיכונים לרעלת הריון ועיכוב בגדילה ובהתפתחות נמוכים יותר.

בעבודה זו הוסברה התופעה על ידי תהליכים תאיים ומולקולריים. כן, הבכור פותח פתח לבאות ,והכל בזכות טביעת אצבעותיו הנדיבות. לכן חשבה התורה לציין במיוחד את הבכורה במצוות מיוחדות ואת הביכורים שהם ראשית אוננו ועל ראש שמחתנו.

הבאת הביכורים היה אירוע משמח ביותר, שגם בזמן שבית המקדש היה קיים הוא נחווה בצורה הכי חגיגית שאפשר. סוג של 'הפנינג'. הבאת הביכורים כללה בתוכה כמה שלבים: בחירת הפירות שבכרו בפרדס או בכרם, הבאתן לירושלים, ההנחה לפני המזבח, ההנפה על ידי הכהן, הרמת הפירות על ידי הבעלים, והנחתן חזרה על הארץ. וקריאת פרשת 'וידוי ביכורים', שיש בה הודיה לריבונו של עולם על כל הטוב שהוא מרעיף וכן שבח ארץ ישראל הטובה.