מצמיחי הדור הבא

מהו הקסם של מחנך טוב? ראשית כול ומעל הכול – העין הטובה והאמון שהוא נותן בתלמידיו.

בתו של המנהל. גדלתי עם הטייטל "בתו של המנהל", מעמד שגרם לי לגאווה גדולה אבל גם למורכבות מול החברים לכיתה. אבי ניהל בית ספר יהודי במנהטן, ניו יורק. זה היה בשבילו הגשמת חלום. למרות שהוא היה מרצה מבוקש באוניברסיטאות, ועתיד אקדמי מזהיר עמד לפתחו, הוא בחר להקים בית ספר יהודי שייתן מענה למשפחות יהודיות מסורתיות. האפשרות לגעת בנפש התלמיד הייתה הדבר הנעלה ביותר בעיניו, ואכן התלמידים היו קשורים אליו מאוד. גם כשעלינו ארצה, רבים המשיכו לשמור איתו על קשר וחלק גם עלו ארצה בעקבותינו.

מכתב מלב של מחנך. מהו הקסם של מחנך טוב? ראשית כול ומעל הכול – העין הטובה והאמון שהוא נותן בתלמידיו. כזה הוא הרב עמיחי חדד, ר"מ בישיבה התיכונית באפרת. הוא שלח לאימו מכתב מרגש, וקיבלתי את רשותה לפרסם את הדברים. והנה תמציתם: "אחרי הסבב הראשון של המלחמה שארך חמישה חודשים, חזרתי ללמד בישיבה. לא הצלחתי במשך ימים ארוכים לדבר עם התלמידים. הרגשתי יראת קודש מפניהם. אמרתי לעצמי: התלמידים האלה הם אלה שנכנסים לממ"דים בוערים, הם אלה שמסתערים אל תוך האש, הם קודש קודשים. ראיתי לפניי את כל הגיבורים של בני הציונות הדתית שעושים חיל בגדודים עם מורל גבוה ורוח מדויקת והבנה של האחריות הגדולה שהם נוטלים על כתפיהם, עם חיבור למהלך האלוקי הגדול.

"עלתה בי תובנה שזה לא קרה מאליו. מישהו חינך את הדור המופלא הזה להיות כאלה מדויקים בתקופה כל כך מורכבת. וחשבתי על מחיר המלחמה – השחיקה האדירה, הלחץ מהבית, ההרוגים והפצועים. החבר'ה האלה של הציונות הדתית לא מראים סימני עייפות, להפך! הם מתחזקים! הם יוצאים בריקוד בדרך אל המלחמה ושרים שירי אמונה וניצחון. ובבתי עלמין נשמעים נאומים חוצבי להבות מלאי אמונה של נשותיהם והוריהם, ה' ישמור. אם אחרי מלחמת יום כיפור רוב הלוחמים השתייכו לציבור החילוני ובעקבות הקשיים וההרוגים הרבים הייתה אווירת נכאים וחתירה להסכמי אוסלו, הרי שעכשיו האנרגיה היא אחרת לגמרי. אנרגיה של אמונה, של הבנה את צדקת הדרך, של התקרבות למצוות, של רצון לכבוש וליישב את כל ארץ ישראל, רצון עמוק לבנות מקדש.

"וכל הדבר הזה לא בא מעצמו. מורים ומורות, מנהלים ומנהלות במגוון בתי הספר ובמוסדות החינוך הציוני־דתי השקיעו שנים בחינוך של ציבור מדהים, שכוחו רק מתעצם. ציבור שמצליח לסחוף אחריו את רוב עם ישראל. ראוי לזקוף את כל הגבורה והניצחונות והניסים האדירים וההצלחה הבלתי נתפסת של מלחמת התקומה לאנשי ונשות החינוך של הציונות הדתית בייחוד, ושל עם ישראל בכללותו". עד כה סיכום דבריו. מרגש! אשרי יולדתו.

לגעת בנשמות. אירועי ג' באלול האירו באור נוסף את הדברים הנפלאים שהוא כתב. מי ילד את כל הדורות הללו של הציונות הדתית? מורים ורבנים שהצמיחו בעמל רב את הנטיעות המשובחות הללו. במשך דורות, רבים מגדולי התורה ראו בהוראה של ילדים ייעוד עילאי. הרב שלמה זלמן אויערבך לימד במשך רוב שנותיו בישיבת קול תורה. בציונות הדתית הדוגמה הבולטת ביותר היא הרב משה צבי נריה זצ"ל, שהיה איש חינוך בכל רמ"ח ושס"ה. הוא הבין שעתידו של הציבור הדתי טמון בחינוך בני הנוער, אשר זקוקים למסגרת שתחבר בין התורה לחיי המעשה. הישיבה שהקים בכפר הרואה התחילה עם שלושה עשר תלמידים בלבד, וצמחה למפעל חינוכי שהשפיע על עשרות אלפי בני נוער. הרב נריה לא הסתכל על המספרים. הוא התייחס לכל תלמיד כאל בן יחיד, ושיחותיו עם התלמידים היו חלק חשוב בדרכו החינוכית.

אחת הבנות שלי עברה מתחום הסיעוד להוראה באולפנה, כדי "לגעת בנשמות", כדבריה. זאת תנועה הפוכה ממה שמתרחש היום, כאשר מורות עוברות ללימודי אחיות. ואכן, המורה נמצא עם התלמיד במשך מאות שעות, בשנים שבהן האישיות מתעצבת, והוא פוגש אותו כשהוא מצליח וגם כשהוא נכשל, כשהוא מתוסכל, או כשהוא מגלה כישרון שלא הכיר בעצמו. לפעמים המורה הוא האדם הראשון שמבין שמשהו השתנה בילד, ולפעמים הוא גם האדם הראשון שמצליח לשכנע ילד שהוא מסוגל כאשר הילד הפסיק להאמין בעצמו. המורה זקוק היום לאומץ לא מבוטל. הוא צריך להתמודד עם כיתה שיש בה תלמידים שונים מאוד זה מזה, עם עומס לימודי, עם רשתות חברתיות, עם ציפיות בלתי אפשריות של ההורים, שחלקם בטוחים שהם מומחים לפדגוגיה. מעניין, אנחנו לא נכנסים לרופא שיניים ומסבירים לו כיצד לבצע טיפול, לא מתקשרים לטייס כדי להציע לו שינוי במסלול ולא עומדים ליד המהנדס ומסבירים לו איך לתכנן בניין. אבל כשמדובר במורה, נדמה לכולנו שאנחנו רשאים לנהל את העסק, עסק שהוא אכן מורכב.

המורה צריך להיות מנהיג, אך גם פסיכולוג, מגשר, מנהל משברים, מומחה לטכנולוגיה, ולעיתים גם שוטר או עובד סוציאלי. המחנך לא רואה בדרך כלל את תוצאות עבודתו באופן מיידי, אלא שולח את לחמו על פני המים. החייל יודע אם המשימה הסתיימה, הרופא יודע אם הטיפול הצליח, המהנדס רואה את הבניין עומד, אבל המורה יכול ללמד ילד היום ולגלות רק בעוד עשרים שנה עד כמה השיעור ההוא, השיחה ההיא, בנתה בתלמיד קומה של אמונה וביטחון.

להרעיף הכרת הטוב. תלמידיו של הרב נריה הפכו ברבות השנים לרבנים ומנהיגים חשובים, ובהם הרב חיים דרוקמן, הרב דב ליאור, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב צפניה דרורי, הרב יעקב אריאל ואחרים. כאשר הרב נריה התחיל עם שלושה עשר תלמידים, הוא לא ידע אז כמה מוסדות יקומו, כמה רבנים יצמחו וכמה משפחות תיבנינה מאותם נערים. הוא הבין שעתידו של ציבור נקבע לפי המחנכים העומדים מול ילדיו יום יום, שבוע אחר שבוע, ויוצקים בהם ערכים, אמונה וביטחון בצדקת הדרך. אותם מורים שמצמיחים להם כנפי רוח. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יפגשו דמויות שמאמינות בתורה, במדינת ישראל ובאחריות לכלל ישראל, אנחנו צריכים להשקיע במורים, ולהרעיף עליהם המון הכרת הטוב.

ואם מדברים על הכרת הטוב, אז תודה לרוני קליינוולד על ההשראה למאמר זה.