עבודה שהיא עבדות

מחאת המתמחים היא מוצדקת ביותר. בזה אין ספק. 26 שעות של עבודה רציפה זה טו מאצ׳ לכל הדעות, בוודאי כשמדובר בעבודה רווית מתח עם אחריות ענקית, מצילת חיים. מדובר גם על רצף ללא חשיפה לאור יום, ללא ארוחה מסודרת, עם שינה חטופה של שעה בכוכים ללא חלון ועוד, אבל בימים שבהם אני התמחיתי המצב היה גרוע פי כמה וכמה. עבדנו לפחות 36 שעות רצוף, בתנאים לא תנאים, כאשר למוחרת התורנות היה יום עבודה רגיל. כך שעבדנו שישה ימים בשבוע וגם שני לילות ללא השלמת שינה. כשהייתה תורנות שבת, אני נשארתי בבית החולים מיום שישי בבוקר ועד ליום ראשון בערב – 72 שעות ברציפות – בגלל שהחמרנו בתחום שבת, כך שנמנע ממני להגיע או לחזור בהסעה של גוי. לא ארחיב על החוויות האלו שחזרו על עצמן במשך שש שנים. זאת לא הייתה עבודה. זאת הייתה עבדות.

פרשת משפטים מתחילה בענייני עבד עברי ואמה עברייה. הדינים שלהם שונים לגמרי מדיני עבד גוי ׳רגיל׳, ובכל זאת לגבינו המעמד הזה של עבד הוא זר ומוזר. מה פתאום שבן אדם, יצור אנושי, יהיה ׳שייך׳ לאדם אחר? אין הבדל בין אדם לבין בהמה? זה בלתי נתפס בעולם המודרני.

בתורה יש באמת מושג של עבד, כמו שהיה בכל הדורות ובכל התרבויות עד לפני דורות מעטים, ודוגמה טובה לכך היא העבדות של השחורים בדרום ארצות הברית. ברכה היא לעולם המערבי שהרמה המוסרית בתחום הזה עלתה עד כדי כך שהעבדות כמעט בטלה מן העולם. זהו מהלך חיובי. התורה אף פעם לא שיבחה את העבדות, אלא התאימה את עצמה למציאות הקיימת, שגם היא הייתה לגיטימית. אם העולם השתפר והעבדות נעלמה – מצוין, גם התורה בעד. הדבר דומה במידת מה לנישואין עם כמה נשים, שדורות רבים זה היה מותר לגמרי וגם מקובל, ובמשך השנים זה הפך למקובל פחות ופחות, והיום בכל חברה מתקדמת קיים איסור לשאת שתי נשים, ופוליגמיה נחשבת דבר לא מוסרי ואנטי חברתי.

אבל האמת היא שיש גם היום עבדים. קיימים עובדים זרים בכל הארצות המפותחות שהם למעשה כמו עבדים, הם נשלטים על ידי חברות כוח אדם נצלניות, ואין להם כמעט אפשרות להשתחרר מהן. והעבדות הגדולה ביותר אולי קיימת אצל ׳עבדי ההייטק׳, עובדים חרוצים בחברות פורצות דרך שהעבודה היא חייהם וחייהם הם העבודה, תוך פגיעה במשפחה, בבריאות ובחיים עצמם.
עבד ה׳ הוא לבדו חופשי.

פורסם בגילוי דעת לפרשת משפטים תשפ"ג.