ריאיון עם הרבנית ד"ר חנה קטן ברמב"ם היומי

רופא כל בשר – הכיף הכי גדול בכינוסי נשים זה לפגוש אישה שמגלגלת בנייד תמונות של אוצר שנולד לאחר הדרכה וטיפול במרפאתי. 'הנה, דר. חנה. זאת שלך!' היא פונה אלי בעיניים בורקות. ואני, מנידה את ראשי בשלילה. שלושה שותפים הם באדם- אביו ואמו והקב"ה הוא. אני גלגל רביעי. מתפללת, משתדלת, משתתפת. ככל שצומחים בשנים, התובנה של אפסות רופא בשר ודם, הולכת ומתעצמת.

רפואה מגדרית – היום הולך ומתפתח בדהירה תחום חדש ברפואה שמברר את המהויות השונות גם בצד הפיזיולוגי- ביולוגי. וכן- אנחנו שונים. וטוב שכך. הלב פועם אחרת, מערכת השריר והשלד היא שונה, התגובה לתרופות, ועוד כהנה וכהנה. נשים נוטות יותר למחלות פסיכוסומטיות ולדיכאון וחרדה, כי מעצם טבען- גוף ונפש משורבבים יחדיו. נערמים יום יום מחקרים חדשים שמדייקים את הזהויות הנפרדות- מעין אנטיתיזה לגישה הפוסטמודרנית.

הוועדה לקידום מעמד האישה– אחת החוויות הטובות שלי היתה ההשתתפות בוועדה כנציגה רפואית של אמונה לפני שנים רבות, בראשות חברת הכנסת דאז, יעל דיין. אז – סביב שולחן עגול, ישבו נשים מכל קצוות הקשת הפוליטית והדתית, ומצאנו שרב המשותף על המפריד. אחד הנושאים החשובים שניסינו לקדם היה המלחמה בהחפצת נשים במדיה.

קריירה ואימהות אוי. כמה השאלה הזאת נוגעת בבטן הרכה- תרתי משמע. אין לי מתכון אחיד. אני כן יודעת שכאב ההחמצה של השנים הרבות בהם פספסתי את החוויות הטריות של ילדיי כשחזרו מהמעון, מהגנים ומבית הספר, דייק לי את התובנה שגם אם הכול 'מתקתק' טכנית, המפסידה הגדולה בסיפור היא את- האימא שמתרחקת מההוויה האימהית, שהיא הכי מתוקה שבעולם. חבל על דאבדין…

אשת רב/רבנית- הדבר שהכי מסב לי נחת, הוא כשקוראים לי הרבנית. זכיתי להימנות בין נשות המועדון היוקרתי ביותר עלי אדמות. מועדון של נשים עם מסירות ללימוד התורה של האיש, שמוכנות גם לשלם מחירים כדי לזכות באור היקרות שהתורה מקרינה על כותלי הבית, לזכות לגדל ילדים שנושמים את ניחוח התורה, שטועמים ממתיקותה, שזה הופך להיות חלק מהDNA שלהם. כי הם חיינו ואורח ימינו.

פרייה ורבייה במאה ה-21- מדינת ישראל היא המובילה מבין כל מדינות המערב המפותחות בהאצה בילודה. אותי זה לא מפליא. ילדים זה שמחה. בפשטות. מחקרים דמוגרפיים וסוציולוגיים רבים מצביעים על כך שהאושר הגדול של האדם טמון במשפחה. אבל צריך להבין שזאת ברכת ה'. זאת לא הצלחה וזה לא כישלון. את זה אני אומרת לאותן נשים שכל כך רוצות עוד וריבונו של עולם אומר- 'לא'.

משפחות ברוכות ילדים– מצע הגידול המוצלח ביותר  לעבודה על המידות הוא מפחה גדולה. שם נלמד מה זה שיתוף, הקשבה, וויתור, סובלנות, אכפתיות, אחריות, ועוד המון דברים טובים. אחים הגדלים במשפחה גדולה נושאים אתם עוצמה שנקנית  מתוך האתגרים שמזמינה חיים של שיתוף , וזוכים במערכת תמיכה ענפה.. הכיף הכי גדול עבורנו זה לראות את הקשרים היפים בין ילדינו ואת הפרגון ההדדי והאהבה ביניהם.. אם אחד מהילדים מרגיש דכדוך, הוא פשוט קופץ לאחד מאחיותיו או אחיו לשחנש על קפה ומאפה ,והמבחר גדול ומגוון. וזה נפלא.

עקרות הלכתית- נשים רבות פונות בשאלה ובתמיהה האם יתכן והן מפספסות את יום הביוץ. זה נהיה 'טרנדי' מאד. במציאות, זה מתרחש באחוז יחסי קטן מהמקרים, ובעיקר בנשים מבוגרות יותר, כסימן להתבגרות השחלות. אם , לאחר בירור, אכן נמצא שקיימת עקרות הלכתית, הטיפול ההורמונלי הוא קצר טווח ומאד יעיל, בתנאי שאכן זאת הסיבה היחידה לאי הפריון.

הפריה חוץ גופית – כשהתחלתי את ההתמחות בגינקולוגיה, לפני כשלושים שנה, הטכנולוגיה הזאת היתה בחיתוליה. היו זוגות שלא היה לנו עבורם מענה, וזה היה עצוב וקשה מנשוא. והיום, אנחנו זוכים לסייע לזוגות רבים ולאפשר להם לגדל משפחות גדולות בריאות ושמחות. אשרי הדור שזכה לקפיצות דרך מרשימות בתחום הפריון. עבדתי מעל 15 שנה בתחום של הפרייה חוץ גופית כרופאה בכירה בשערי צדק. כשנה וחצי הצפנתי  לבית חולים לניאדו בנתניה, שם פתחתי יחידה חדשה להפרייה חוץ גופית ועמדתי בראשה.

נשים מייעצות לנשים בענייני טהרה ובריאות – עקרונית, אני בעד נשים למען נשים. אני חושבת שרק אישה שעברה לידה יכולה באמת להבין את החוויה על נפתוליה. וכנ"ל לגבי נושאים רבים, ביניהם טהרת המשפחה. האתגר היקר הזה לעיתים דורש הקשבה והכלה, ושיח על אינטימיות זוגית ועל נושאים רבים שנכון לדבר עליהם אל מול אישה .כמובן שהסמכות ההלכתית נשארת בידי הרב.

לימוד תורה לנשים – מסממני המשיח! אני לא מפסיקה להתפעל מזה. ני זכיתי להשתייך לקבוצת מייל של נשים מלומדות, והן שולפות בהינף מקלדת, מערכות שיעור, דברי תורה אקטואליים, דיונים בעומקן של סוגיות, מידי יום ביומו, ואני משתהה ומתענגת, וכך גם קבוצות של נשות רבנים. נשים צעירות שגדושות בתורה. השעות היפות ביותר שלי במהלך השבוע הן השעות בהן אני לומדת במדרשת הנשים במבוא חורון ובמדרשת הנשים בנוף איילון. מעין עולם הבא.  בשבת אני מקפידה ללכת לשיעור נשים בישוב, ולעיתים גם מעבירה את השיעור . אני מרגישה שהדקות המתוקות האלו הן מעין מסא'ג לנשמה.

כי היא חיינו (כמה מילים על מקום התורה בחייך) – כי הם חיינו. כפשוטו. טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אשרי שנולדתי לעם קדוש שזכיתי לעלות לארץ הקודש. ובעיקר- שאני נושמת את תורת ארץ ישראל בכל רמ"ח ושס"ה. מצעירותי, הייתי יושבת ומשננת נוסחאות בביוכימיה,  כשנעימות התורה מתנגנות בסלון ביתי,  וכך הקירות ונשמות ילדי ספגו את מתיקות התורה. השכבנו את הילדים עם קלטות של חיים ברנט 'עקיבא, לך ללמוד תורה' וקבענו את מושבנו באווירה הסטרילית והמרוממת בקריית ישיבה. ואת זה הילדים קלטו. ובגדול. וגם הם בנו חיים של תורה.

כתיבה עיתונאית – חוב גדל אני חבה לעמנואל שילה, שהכניס אתי לעולם העיתונאות בפרט, ולעולם הכתיבה בכלל. כתיבת טור אישי מאפשרת לי להעביר מסרים חינוכיים, לתקוע בשופר גדול ולהשפיע על רבבות. אני מקבלת תגובות מכל צבעי הקשת הישראלית- מאשה חרדית שמתגוררת בבית וגן ועד פרופסור חילוני שמתגורר ברמת אביב. וזה כיף גדול.

הספר הבא שלי – כבר מתבשל. חושבת על ספר שיהדהד את נשוא טהרת המשפחה. לא אגלה לכם עדיין  מה הפורמט. נשאיר את זה בגדר הפתעה.