admin
לקראת תשעה באב מסבירה רופאת נשים ד"ר חנה קטן כיצד צום משפיע על נשים בהריון ובהנקה, אילו מצבים מחייבים ייעוץ רפואי מוקדם, מתי עלולים להופיע סימני התייבשות או צירים, וכיצד נכון להתכונן לצום.
ימים אחדים לפני כניסת צום תשעה באב ,הגיעה למרפאתי אישה צעירה, שלושה שבועות לאחר לידה. התינוק ינק יפה, אך היא נראתה מודאגת.
"בכל שנה אני צמה," אמרה, "אבל אני מפחדת שייגמר לי החלב. האם אני מסכנת את התינוק?" למחרת הגיעה אישה אחרת, בשבוע ה־33 להריונה, ששאלה את השאלה ההפוכה: "אני ממש רוצה לצום. האם זה בסדר מבחינה רפואית? "
מן המפורסמות הוא שבימים לפני ימי הצום, יש עומס רב של שאלות המופנות לרופאי הנשים. ושתי השאלות הללו ודומיהן, חוזרות על עצמן מדי שנה, וממחישות את הצורך להכיר את העובדות הרפואיות לצד ההלכתיות.
הריון והנקה אינם מחלה, אך הם מצבים פיזיולוגיים ייחודיים שבהם גוף האישה פועל בעומס מוגבר. נפח הדם עולה בכמעט בחמישים אחוז במהלך ההיריון, קצב חילוף החומרים מואץ, והדרישה לנוזלים ולמאגרי אנרגיה גבוהה מהרגיל.
גם בתקופת ההנקה הגוף מייצר מדי יום כ-700-900 מיליליטר חלב אם, תהליך המחייב אספקה רציפה של מים ואנרגיה. לכן צום ממושך ללא שתייה עלול להשפיע על נשים אלו באופן שונה מאשר על אדם בריא שאינו בהריון או מניק.
אצל רוב הנשים ההרות הבריאות, צום קצר אינו גורם נזק קבוע לעובר. עם זאת, במהלך הצום מתרחשים שינויים מטבוליים. לאחר שעות ללא מזון הגוף מתחיל לפרק מאגרי שומן, ונוצרים גופי קטון המשמשים מקור אנרגיה חלופי. בהריון המעבר למצב זה מתרחש מהר יותר, תופעה המכונה הרעבה מואצת. בנוסף, חוסר שתייה עלול לגרום לירידה בנפח הדם, לירידת לחץ דם, לסחרחורת ואף להתייבשות, בעיקר כאשר תשעה באב חל בחודשי הקיץ החמים.
התייבשות משמעותית עלולה לעיתים לגרום להתכווצויות רחם ולהופעת צירים מוקדמים, במיוחד בנשים עם נטייה ללידה מוקדמת או בהריון מרובה עוברים. בדרך כלל הצירים חולפים לאחר מנוחה והחזרת נוזלים, אך לעיתים הם מחייבים הערכה רפואית. גם נשים הסובלות מהקאות מרובות, מסוכרת הריונית המטופלת באינסולין, ממחלות רקע משמעותיות או מהפרעות בגדילת העובר זקוקות להערכה אישית עוד לפני הצום, שכן אצלן מאזן הסיכונים שונה.
הכלל הוא- אישה שנמצאת בהריון בסיכון גבוה חייבת להיוועץ לרופא וסביר מאד שתקבל הוראה לשתות. אישה בנמצאת בהריון בסיכון נמוך יכולות לצום, ואם תתעורר בעיה במהלך הצום, בהיוועצות רפואית הלכתית, יתכן מאד שתקבלנה הנחיה לשבור את הצום, כאשר כל מקרה הוא לגופו.
בתקופת ההנקה החשש המרכזי הוא מפגיעה בכמות החלב. המחקרים מראים כי צום של יממה אינו מפסיק את ייצור החלב, אולם אצל חלק מהנשים חלה ירידה זמנית בכמותו, בעיקר כאשר הצום מלווה בהתייבשות. לעיתים התינוק יינק לעיתים קרובות יותר באותו יום, אך ברוב המקרים לאחר חידוש השתייה והאכילה אספקת החלב חוזרת במהירות למצבה הרגיל.
גם הרכב החלב משתנה במידה מועטה בלבד, כך שבדרך כלל אין צורך להפסיק להניק. לעומת זאת, אם האם חשה חולשה קיצונית, סחרחורת, עילפון, מיעוט במתן שתן או סימני התייבשות אחרים, אין להתעלם מכך.
הדרך הטובה ביותר להתכונן לצום מתחילה כבר ביום שלפניו. חשוב להקפיד על שתייה מספקת במשך כל היום ולא רק בארוחה המפסקת, לצרוך מזון עשיר בפחמימות מורכבות ובחלבון, ולהימנע ממאמץ גופני מיותר בימי החום. במהלך הצום מומלץ לשהות במקום מוצל וממוזג ככל האפשר ולהפחית פעילות גופנית. לאחר הצום יש להחזיר נוזלים בהדרגה ולאכול ארוחה קלה לפני שחוזרים לאכילה רגילה.
חשוב לזכור שלא כל ההריונות ולא כל המיניקות דומים זה לזה. אישה בשבוע העשירי להריון אינה דומה לאישה בשבוע הארבעים, ומיניקה חודש לאחר הלידה אינה דומה למיניקה של תינוק בן שנה שכבר אוכל מזון מוצק. גם ההיסטוריה המיילדותית משמעותית: אישה שעברה לידות מוקדמות, סובלת ממחלות כרוניות או מטופלת בתרופות זקוקה לייעוץ פרטני.
הרפואה המודרנית מאפשרת לנו לזהות מצבים שבהם צום עלול להיות בטוח יחסית, ולעומתם מצבים שבהם הוא עלול להוות סיכון ממשי. ההלכה, מצדה, רואה בשמירת החיים והבריאות ערך עליון, ולכן ההכרעה בכל מקרה נשענת על שילוב של הערכה רפואית עדכנית והכוונה הלכתית אישית. כאשר הרופא והרב פועלים יחד, ניתן ברוב המקרים להגיע להחלטה אחראית, המכבדת הן את משמעותו של היום והן את שלומה של האם ואת בריאותו של התינוק או העובר שהיא נושאת.
באחד מימי צום תשעה באב, כשהייתי רופאה צעירה, ואני בהריון צעיר, ערכתי ביקור במחלקת נשים, התעלפתי, ומצאתי את עצמי מאושפזת עם עירוי נוזלים במיטה ליד המטופלת שזה עתה בדקתי. לא נעים, אבל זאת לא היתה הפעם האחרונה בה התעלפתי במהלך עבודתי בבית החולים בימי צום….