אברהם אבינו ושרה אימנו, שכיכבו בפרשות האחרונות, מלמדים אותנו קודם כול את מידת החסד לקרובים ולרחוקים
חסד עושים בבית. בימיו של רבי תנחומא הייתה עצירת גשמים. באו אנשי עירו לפניו וביקשו ממנו שיגזור תענית ציבור. רבי תנחומא גזר שתי תעניות, ולא ירדו גשמים. אז קם הרב ודרש בציבור שכל אחד יקיים מצוות צדקה ככל יכולתו. קם אחד האנשים, לקח מביתו כסף ויצא לשוק. בדרך פגשה אותו גרושתו ואמרה לו: "תזכה בי היום במצוות צדקה, כיוון שמיום שיצאתי מביתך לא ראיתי טוב". ראה האיש שמצבה של גרושתו קשה מאוד, התמלא רחמים עליה ונתן לה סכום כסף. באו תלמידים להתלונן לפני רבי תנחומא על כך שהאיש נמצא משוחח בשוק עם אשתו לשעבר. קרא רבי תנחומא לאיש וגער בו על ההתנהגות הלא ראויה, אך הלה הסביר שלא הייתה זו פגישה ידידותית, אלא שהוא נתן לה סכום כסף נכבד לצדקה. ממשיך המדרש ומספר: "באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו לשמיים ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! מה אם זה שהוא בשר ודם ולא היה עליו מזונותיה נתמלא עליה רחמים ונתן לה, אנו שאנו בני בניך, בני אברהם יצחק ויעקב, ומזונותינו עליך, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים. באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם".
אברהם אבינו ושרה אימנו, שכיכבו בפרשות האחרונות, מלמדים אותנו קודם כול את מידת החסד לקרובים ולרחוקים. כידוע, חסד עושים קודם כול בבית, אבל מתברר שלא רק בבית הקיים היום אלא גם בבית שהיה ואיננו. הציווי "ומבשרך לא תתעלם" נאמר גם על היחס המצופה מבעל שגירש את אשתו, שהייתה פעם בשר מבשרו אך דרכיהם נפרדו. הגמרא מביאה סיפור: התנא המפורסם רבי יוסי הגלילי גירש את אשתו שלא הייתה ראויה, ונישא מחדש. עם השנים התעשר רבי יוסי. גם גרושתו נישאה, אך לאחר שנים התעוור בעלה והם נעשו עניים מרודים. כששמע רבי יוסי הגלילי על מצבם הקשה נתן להם מקום לגור ודאג לפרנסתם לכל ימיהם. חמלה אנושית פשוטה.
"תמיד אהבתי את ג'פרסון". בבית הספר היסודי למדתי על ההיסטוריה של ארצות הברית ומצאתי בה עניין רב. אני זוכרת שני סיפורים על חמלה של מנהיגים שידעו להתעלות מעל מחלוקות קשות. בשנת 1800 למניינם נערכו בארצות הברית בחירות נשיאותיות סוערות במיוחד. ג'ון אדמס, הנשיא המכהן, ותומס ג'פרסון, שהיה סגנו, הפכו ליריבים פוליטיים מרים. המאבק ביניהם היה אישי ואידאולוגי כאחד. ג'פרסון ניצח בבחירות, והשניים התרחקו זה מזה במשך שנים ארוכות, אף שקודם לכן היו חברים קרובים ושותפים לכתיבת הכרזת העצמאות.
כעבור יותר מעשור החליט ידיד משותף, בנג'מין ראש, לנסות לחדש את החברות הישנה. הוא סיפר לג'פרסון כי שמע מאדמס את המשפט "תמיד אהבתי את ג'פרסון, ואני עדיין אוהב אותו". המשפט הזה חולל שינוי. ג'פרסון כתב לידידו כי זה כל מה שהיה זקוק לו כדי לעורר מחדש את החיבה שחש כלפי אדמס בימיהם הטובים. בשנת 1812 למניינם התחדשה ההתכתבות ביניהם. שני האישים, שכבר כיהנו שניהם כנשיאים וניהלו מאבקי כוח חריפים, התחילו להחליף מכתבים על פוליטיקה, פילוסופיה, דת, היסטוריה ומשפחה. ההתכתבות ביניהם עסקה רבות בעניינים אינטלקטואליים ופוליטיים, אך התנהלה מתוך כבוד הדדי. ב־4 ביולי 1826, יום השנה ה־50 להכרזת העצמאות האמריקאית, מתו שניהם, בהפרש של כמה שעות, כל אחד בביתו ובמדינתו.

