משפחת הפילפילים תנצח

משפחת הפילפילים תנצח

כששנתי נודדת אני חוזרת בזיכרוני ללילות שבהם הקראתי לילדיי את הספר הידוע על משפחת הפילים

פורסם בבשבע |  ו' בחשון תשע"ח 26/10/17

שיער השיבה מאפשר לנו התבוננות-על, ממרומי השנים. עדשת העין שלנו לומדת בעטיו לקלוט את יופייה של המציאות הטבעית בצבעים קסומים, ולעשות זום על תובנות שרק יודעי סוד ישכילו להפנים.

מהיום שבו יציצו פלומות שיער השיבה הראשונות בראשנו, נדע שהתחיל תהליך אל-חזור, ובתוך כעשור נאפיר לגמרי. רזי הצבע. תאי השערה נצבעים על ידי פיגמנט המלנין שמתמעט עם הגיל, והתוצאה היא שיער חסר צבע. יש בתהליך מרכיב תורשתי, כך שנאפיר קרוב לגיל שבו אחד מהורינו התחיל להאפיר. וגם המוצא משפיע. הראשונים ברשימה הם בעלי השיער האדמוני. אנשים ממוצא אירופי יאפירו כבר בסוף העשור השלישי לחייהם, הרבה לפני אנשים ממוצא אסייתי וצפון אפריקאי.

בימינו, שיער השיבה צועד יד ביד עם הפרעות בשינה. בימי אבותינו המצב היה שונה. הם בילו את מרבית יומם בשדה מתחת לכיפת השמיים. באור היום היו פעילים, ובחושך הם ישנו. מה שאין כן בדורו של משיח. האור הכחול המוקרן מהמסכים שסביבנו מדכא את ייצור המלטונין, שהוא ההורמון האחראי על ויסות השינה. כדי לישון צריך למנוע מהקולטנים בעין להיחשף לאור כחול. עם רדת החשיכה, כשאור היום נעלם, המוח אמור להפריש אותו, כך שתיווצר אצלנו תחושת נמנום הנדרשת לשינה טובה. אם ייצור המלטונין מדוכא גם בשעות החשיכה, מחזור השינה שלנו משתבש. וכך עולים הסיכונים למחלות לב וכלי דם, לסוכרת ולתאונות. ישנה גם תוכנת מחשב בשם FLUX שמאפשרת לכוונן את גון המסך כך שלא ישתבש ייצור המלטונין, אך עדיין לא מומלץ לבדוק מיילים במיטה.

אחווה של הפרדה

כשנודדת שנתי אני מטיילת אחורה, לימי צעירותנו. נוסטלגיה פלוס של בני הגיל הכסוף. חשכת ליל בחדר הילדים – שטיח חי סביב רגליי, ארומה של שמפו ופיג'מות, נשימות רכות של הטף ששוכב קשוב, פעור עין ואוזן. הילדים שלנו אהבו מאוד את הסיפור המשפחתי המתוק של 'ספר הפילפילים', בעיקר אלו שסבלו מרגשות קנאה גואים לרגל לידת יורש העצר התורן.

"היה הייתה פעם משפחה פילים בג'ונגל – אבא פיל, אמא פיל פילה ובנם הפילפילון. הם בילו את זמנם בנעימים, טיילו בג'ונגל, קטפו ואכלו בננות… ואז נולדה הפילפילונת, ובנם היקר נהיה נורא מסכן".

כך הייתה פעם משפחה. אבא, אמא, בנם הפילפילון ובתם הפילפילונת. לפחות אצל הפילפילים שבג'ונגל הכול נשאר יציב. רק אצל בני האדם ישנם קולות שמבקשים לבלבל אותנו, ליטול מאיתנו את המתנות היקרות שממתינות לנו בארגז הקסום השמור לזוגיות ומשפחה, את אוצרות האושר העילאי והאהבה הפשוטה. אך זה לא יועיל, כי אין כמו חושים אותנטיים.

הקולות הללו פושטים ולובשים צורות שונות החבויות במרחב הפמיניסטי הקיצוני. הקולות הם נשיים והם מופנים בעיקר לנשים, באים להאדיר את ערכם של החופש, העצמאות וההגשמה העצמית, להתיר את הקשרים הטבעיים בין האישה לביתה.

הקולות לוחשים: אנחנו פה איתך כדי להילחם את מלחמותייך. נבנה חומה של אחוות נשים, ושם נניח לבנה על לבנה של נשים "למען" ונשים "נגד" (ובמיוחד נגד רבנים, שבעוונותיהם נולדו גברים). לא מדובר באחוות נשים בריאה. אני בעד תורה נשית. מדרשות, מעגלי תפילה, שירה ויצירה נשיים. אך אני פותחת עין ספקנית לגבי יוזמות שבמרכזן עומדות מטרות-על של הפרד ומשול.

 

יש קול שלוחש: את רוצה להיות שווה בין שווים. אין בעיה. לכי להיות חיילת קרבית. מערכות גופך מותאמות לכך פיקס. אך מה לעשות והמחקר בתחום רפואת המגדר צובר תאוצה, והוא מבקיע את הנחות היסוד השקריות הללו. כל תא ותא בגוף האישה הוא תא נשי, אחד ומיוחד, והוא פועל אחרת מהאורגניזם שנקרא גבר.

ועוד קול לוחש: נעזור לך להתקדם מקצועית וכלכלית. נעניק לך משפחתונים במחיר מצחיק. זה יאפשר לך להתמהמה במגדל השן כשהמטפלת אוספת את חוויות ילדייך, כי למה למהר אליהם? הם הרי מפריעים להתקדמות ולהגשמה העצמית שלך. השהות עם ילדים מבזבזת זמן איכות. שחרור מכבלי האימהות החונקת.

הארכת שעות העבודה נוטלת מהאישה את הצורך הקיומי ליהנות מהמתנות האימהיות, לחוות עם ילדיה זמן איכות, לאכול את פירותיה המתוקים של ההורות, ולהרוויח את הסיפוק האדיר ביותר שקיים עלי אדמות. וכך לגבי הנגשת משפחתונים בשעות הערב במחירים מוזלים. זה כל כך מפתה, זה כמעט חינם, וזה עלול להרוס את התא המשפחתי.

משחילים מסרים

לקולות הללו מצטרפת כתבת תחקיר תמימה לכאורה ששודרה ב'כאן' העוסקת בשימור פריון לרווקות, והמסר שהיא מנכיחה הוא שלא כדאי להקפיא ביציות כי הסיכוי העתידי ללידת תינוק חי בעזרתן הוא זניח. הרימי נא ידיים. לכאורה הועבר פה מסר שהיה ראוי שיועבר לציבור הרווקות, אבל מתחת לפני השטח זורמות מערבולות שמבקשות להטביע את חלום המשפחה.

והכתבה מפליגה הלאה, במסע פתיחת העיניים והראש. אחד המסרים שמבקש להשתחל אל התודעה הוא שאפשר לוותר על ילדים. כך אומרת שם אחת מהמרואיינות. לשיטתה, הלחץ החברתי ההזוי שקיים סביב הצורך בהקמת משפחה איננו מוצדק. פעימות ליבה מובילות אותה למחוזות הרחוקים כרחוק שמיים וארץ מחיי משפחה.

והנה עוד מסר תמים על הדרך: אם דווקא תרצי להיות לאם אז למה לך לחכות לזוגיות? את הרי תפספסי את הרכבת. משפחה זה מושג מודולרי, מותאם למציאות שמתאימה לך. ותרי על קשר זוגי, על קורת גג עם איש שמביט עלייך בעיניים אוהבות כשאת מחזירה לו את חום ליבך.

ובכלל, מטיפה אחת המרואיינות, הסיבה היחידה שבחורה דתית נמנעת מהקמת משפחה חד הורית לכתחילה, היא החשש מנחת זרועם הקשה של הרבנים. הם הרי לא מבינים בפסיכולוגיה. הם אטומים לרחשי ליבך. הם גברים, הרי. הם מדברים בעיניים מזוגגות על חשיבות בניית המשפחה, המושג האבסטרקטי, הארכאי הזה, שכבר אבד עליו הכלח.

אסור לוותר על בית ומשפחה עם אבא ואמא וילדים – אבא פיל, אמא פילה ובנם הפילפילון. הסיפור שלנו הוא עתיק יומין. הוא לא הולך להשתנות. הוא רלוונטי מתמיד. בדיוק כמו ספר הפילפילים. חפשו אותו על המדפים, ולכו עם הלב.

 

 

הגיבי לפוסט

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *