פרשת וילך- ברית המילה – 'משם יקבצך'

ריבונו של עולם פורש לפנינו שתי תכניות שונות: האחד- 'משם יקבצך ה' אלוקיך' -אם מדובר באדם שעם ישראל לפחות חשוב לו ,הרי הוא מובטח בזאת שיצטרף לקיבוץ הלאומי שלנו, ומשם הוא כבר יתקרב בכל שאר המובנים. יש יהודים כאלו בחו"ל ומצווה לקרבם ולעודדם לעלות ארצה. ויש את השני- אם אותו יהודי הוא כל כך רחוק שאפילו הקשר לעם ישראל כבר לא מעניין אותו – 'משם ייקחך', הקב"ה לא יעזוב אותו 'בקצה השמים' אלא פשוט ייקח אותו, אפילו נגד רצונו, כדי שלא יפסיד את הגאולה.

כל זה ברמה הפיזית. וזה לא מספיק, כי צריך גם חיבור רוחני. כאן הכתוב משתמש ברמז מברית המילה שנעשית בלי רצונו ובלי דעתו של התינוק – 'ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך' רבות מדובר על רמת המודעות של התינוק הנימול ועל תחושת הכאב שלו, ויש חיפוש אחר כלי מדידה מדויקים כדי לכמת את רמת הכאב שחש הרך הנימול .אבל ברור שהוא חש כאב. אם כן, עולה השאלה- למה לא להרדים אותו?

מחקר אמריקאי חדש בדק האם התינוקות הנימולים שלא קיבלו הרדמה במהלך המילה סובלים מכאב יוצא דופן בימים הראשונים שלאחר המילה החוקרים בדקו את קצב הנשימות בשינה של תינוקות שנימולו לפני התהליך ובמהלכו, והשווה אותו לתינוקות [רובן בנות] שלא עברו ברית מילה. הנחת היסוד הייתה שרמת הורמון הדחק – הקורטיזון – אמורה לעלות אם התינוק חש בכאב, וזה יגביר את קצב נשימתו . לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות האלו במדד זה. מסקנת המחקר היה שתינוקות שעוברים ברית מילה ללא הרדמה, אינם סובלים מכאב משמעותי או מהשפעה שלילית ארוכת טווח ..אם כן, 'ומל את לבבך ואת לבב זרעך'- התהליך הזה איננו בחירי. וגם אם יש בו כאב, ברור שהוא 'לטוב לך'.

וכך גם כל אחד מעם ישראל, בין אם הוא רוצה ובין אם לאו, ייכנס לברית עם ריבונו של עולם ויחזור להיות חלק מאתנו. ולזה אנו מתפללים ומצפים.