ה כילדה, השתתפתי בהפגנות ברחבי ניו יורק שיועדו לעידוד שחרור יהודי ברית המועצות. נשאנו שלטים גדולים שעליהם התנוססו המילים- LET
פרס ורבין בבית הכנסת. את יום הכיפורים ההוא בוודאי זוכר כל מי שנמצא לפחות בעשור השישי לחייו. עליתי ארצה עם משפחתי
שעת לילה מאוחרת. אני יושבת עם עפעפיים צנוחות מול ערימת המיילים הבלתי סלחנית. והנה, היא מבשרת שהטיפול הפעם לא הביא
במה זכתה המלכה? היו אלה ימי פברואר גשומים וקרירים לפני שנים רבות מאוד. שהיתי ארבעה ימים אפרוריים באדמת אנגליה. המלון לא
פרשת ניצבים נמצאת בסוף נאום הפרידה הארוך של משה רבנו מעם ישראל. אחרי ההוראות וההתראות וסיפורי העבר וההבטחות לעתיד, מבקש
מידי יום ביומו אני פוגשת אישה במרפאתי שמספרת לי שהיא נוטלת, בדרך כלל על פי המלצת הרוקח השכונתי, צמח מרפא
רומי לא יוצאת לדרך לפני שהיא מבררת איפה יש שירותים קרובים. היא גם מתעוררת בלילה מספר פעמים לשירותים. וגם כשהיא
שומרת השער ברבע לשבע נכנסת אשרת לחניית בית החולים, מנידה את ראשה לשלום לשומר החביב, ודוהרת אל עבר המדרגות המובילות
״ובאו אליך כל הברכות האלה והשיגוך״ – כמה זה יותר מידי לידות? בדורנו התברכנו במשפחות גדולות, מה שלא תמיד התאפשר
רוצה להיות ליצנית. "ד"ר חנה, את ממליצה ללכת לרפואת נשים?" שוב שואלת אותי רופאה דתייה טרייה. מה אגיד לה? שתלך עם
כלי נגישות