קורונה – על משקל שירו של אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ קורונה,

להדוף אותה

במסכה ובכפפה,

אוֹ באקונומיקה.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה

ממי שהיה והווה ואינו נראה

וצוותי רפואה, ואמונה גדולה

שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה

אַחַת,

שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה בפיו לעד

אָדָם צָרִיך ללמוד לְהִתְכּוֹפֵף –

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ קורונה,

לִגְאֹל עַצְּמוֹ מהריצה,

לָצֵאת  מתרבות הצריכה,

לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תוכו פנימה,

לראות בתוך ביתו מנוחה.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ קורונה.

ומשיח

וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,

לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד

והוא קרוב  כל כך

עכשיו.