ראש השנה לרווקות ולרווקים

ראש השנה לרווקות ולרווקים

פורסם בבשבע | כ"ז באלול תשע"ז 18/09/17

ריח סתיו באוויר. המטבח הביתי רוחש. הסירים קודחים… אדים עבים מסתלסלים מעלה, שזורים בשרשרת לבנה, אפרפרה.

הקדירות שרות שיר הלל. בליל ריחות מרקד בחלל החדר. התבלינים ניצבים בשורה מסודרת על השיש הבוהק. ירקות בשלל צבעים – ירוק, צהוב, כתום, מונחים אחר כבוד בקערות צבעוניות ענקיות. אדים כסופים, צלולים, מבעבעים, מרחפים בחללו של מקום.

מרכזי הקניות הומים אדם. זרועות תמנוניות נוצצות באור בוהק, שולחות מילות פיתוי לעבר כיסו של עובר ושב תמים. חג, ומצווה להתחדש. תחל עליך שנה טובה וברוכה.

ירח לבוש גלימת קודש, מטה אוזן קשובה. רוח קלילה נעצרת דום, העצים קדים, הענפים מתנועעים, לרגל פתיחת הסליחות, והלב מרפרף כשנעימות אלול מבקשות להטות אגרוף על חזה מורכן – חטאנו לפניך… רחם עלינו….

ואת השדה המצהיב מרטיב טל תחייה, והטבע כולו מרקד ריקוד של תשובה עם ריבונו של עולם. התשובה נוכחת בכל פינה, בעיר ובכפר, בבית ובשדה… והוא, המלך, כל כך קרוב, הגישי כף יד ענוגה והוא ילפף אותה באהבתו, בחום ליבו, כרחם אב על בת מלך.

זוגות צעירים, שלובי ידיים ועיניים, מחשבים אצל מי להתארח ומה לקנות למארחים, אורזים מזוודה קטנה, ותוחבים זה לזו מכתבי אהבה ואיחולים לשנה נוספת של אושר משותף…

ואיפה הם בכל זה?

עבור הרווקים והרווקות קולות תרועת החג איננה דווקא חגיגית. לעיתים, החג המתקרב מאיים להאדיר את בדידותם אל מול ה'ביחד' הזועק מכל עבר. החג מביא על כנפיו בשורת בדידות, תחושת תלישות. הנשמות הטובות שמשגרות איחולי 'שתזכי ..לשנה הבאה', מעלות חיוך של מבוכה על פני הרווקה המייחלת, ותוקעות סכינים בבשר החי. זה לא קל להרגיש לבד. להרגיש, – כי הן לא לבד. יש לרווקים משפחות אוהבות, ידידים וידידות רבים ממעגלי חיים שונות, עמיתים לעבודה,  קהילה ושכנים, ויש את ריבונו של עולם, שמלפף אותם באהבת אב לבניו. אבל זעקת הנפש לובשת צורה של בדידות.

בדרך כלל הם מחפשים לברוח מכל ההמולה. יש שיברחו למזרח, לחיפוש עצמי, לבית חב"ד, שם יגלו   רבדים בנפשם שלא הכירו. יש ופניהם לנסיעה לאומן- בחיפוש אחר חוויה רוחנית מסוג אחר. יש ותתארגנה ארוחות קבוצתיות בביצות או בישובים  השונים.  חלקם בעצם בורחים מעצמם, ומהמבטים הדביקים שבחיק המשפחה, מסיבוב 'מה התחדש לנו השנה' שאבא כה אוהב..

איך נוכל לעזור לרווקים שבינינו, להרגיש חלק מהווית שמחת החג מבלי לדחות אותם בלא משים?

מנות גדושות של אהבה, חיבוק מכיל אך לא דביק, אופטימיות זהירה ושמחה בגידולים  היפים שגדלנו לנו בגינת המשפחה. הם הרי כל כך מוצלחים, הם מנהלים חיים פוריים, עסוקים בבניית עולם ובמעשים טובים, מאירים באור המיוחד שלהם את העולם כולו. ותאמינו בהם. ובריבונו של עולם. שיודע מהי השעה. אמונה בטוב. אמונה שכבר טוב.

ציפייה לשנה שתבשר גאולה פרטית וכללית. ואותנטיות. את זה הם מבקשים. הם מבקשים את הלב. והחיישנים שלהם מדייקים…

ד"ר חנה קטן היא נשיאת המרכז ללימודי משפחה במכללת אורות ישראל

הגיבי לפוסט

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *