admin
מיכל היא אישה בגילי. אמא וסבתא ברוכה. אמנם פסקו הלידות, אבל לא פסק הרצון להבאת חיים חדשים.
פגישה אחת עם הרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל [כמה קשה לכתוב שלוש אותיות אלו!], שינתה את חייה.
היא מחליטה להקדיש את שנת השבתון לתרומת כליה. ויש קשיים בדרך. למשל – ועדה מיוחדת שכל עניינה להוריד אותה מהעץ הגבוה. יושבים אנשים מעונבים, חמורי סבר, נועצים בה מבטים חשדניים, ומנסים לברר את כשירותה הרגשית לתהליך. אל מול שאלות נוקבות, היא מהנהנת בנחישות.
והרב הבר עומד לצדה לאורך כל התהליך. ואז היא פוגשת אותם. הוא איש כבן 30. אשתו העדינה, עיניה דומעות, ניגשת לחבק את מיכל, ושני ילדיה הרכים חבוקים בחיקה. רון מגיע למכון הדיאליזה ארבע פעמים בשבוע. הם מחכים שנתיים לתרומה, מאז שקרסה הכליה שאביו תרם לו. והנה, מגיעה המלאך בלבן להפיח בו רוח חיים, להעניק לו מתנת חיים.
יש התורמים איברים נוספים מהחי- אונת כבד או אונת ריאה, ובכך מביאים חיים חדשים לאדם עם שחמת או מחלה נשימתית. יש המארחות ברחמם חיים שלמים למשך תשעה חדשים. ויש תורמי תאים- דם, טסיות, תאי גזע עובריים, מח עצם, וגם ביציות. וחלב אם .ושיער. הכרתי מישהו שרצה לתרום כליה, ולא עלה בידו. אז במשך חדשים ארוכים, מתחת לכובע גרב, הוא החביא רעמת שער בלונדי, שהלך והתארך, אותו תרם לחולת סרטן.
ויש תרומה בגופנו שאינה דורשת 'ויתור' על תא או איבר מתוכנו. איברי הפנים שלנו הם בעלי עצמה אדירה- האוזן הקשבת, מילת העידוד היוצא מהגרון, החיוך רחב על שפתיים, הלבנת השיניים… וכך, בפגישות הזום, אנו מתרכזים דווקא בפנים של האדם, בפנימיותו.
כל אחד מאתנו זוכה לתרום את חלקו לעולמו של ריבונו של עולם. חייב אדם לומר- עבורי נברא העולם. יוצר הכול הטביע כל מטבע ומטבע בחותם שהוא ייחודי לו.
אבל התרומה החשובה ביותר היא דווקא התרומה האפורה היומיומית, של מי שמצליח להיות נעים ורגוע ושמח בחלקו, שמשרה נעימות סביבו ושנעים להיות במחיצתו, שעושה את עולמו של הקב"ה יפה יותר וטוב יותר. זו תרומה עם השלכות לטווח ארוך, תרומה לגדולים ולקטנים, לקרובים ולרחוקים. ודווקא בימים אלו של קורונה, כל כך חשוב לתת לזה דגש.
אני חושבת שהגדלות של הרב אברהם ישעיהו הבר הייתה ביכולת שלו להוציא את הטוב מבני אדם טובים. לתת לזה ביטוי. לתת לרצונות להיטיב-כנפיים. אך לא רק זה. הזכות שלו הייתה ביצירת אדוות של אחווה בין תורם לנתרם. בין משפחותיהם.
בין מגזרים שונים מהקצה לקצה. חתני, המתגורר בקדומים, אב לשבעה, תרם כליה לילד בן 15 ממודיעין. לראשונה, חצתה משפחת הנתרם את הקו הירוק כדי לבקר אותם, ובאמתחתם שבע חולצות עליהם הם הדפיסו באותיות קידוש לבנה- 'אבא שלי גיבור'. ובכל פעם שחתני מגיע לבקר אותנו, הוא מקדים ביקור נימוסין אצל ה'כליה' שלו. שתי משפחות שהפכו לאחת.
ואת זה ריבונו של עולם רוצה. אחדות בין מגזרים. אחדות בין בני אדם שפרצופיהם שונים ודעותיהם שונות. אחדות בפוליטיקה, שגם אם היה מזגזגת והיא לא מושלמת, בלשון המעטה, זאת אחדות. אחדות בין רבנים, כמו הקריאה שהנביט הרב זלמן מלמד לאחרונה, וזה עבורו חלום ישן ועיקש. הוא מבקש אחדות בין כל רבני בציונות הדתית. ועכשיו. האמת היא- שכבר מתמול שלשום.
ואחדות בבתים. מיס קורונה מבקשת אחדות בתוך המשפחה ואחדות עם ריבונו של עולם. לדבר אליו ולייחל אל מציאותו הנגלית בעולם. הנה, הדוד האהוב- עומד הוא אחר כתלנו . עוד דחיפה ודי.
אין לי ספק שיהיה עבורנו הרב הבר זצ"ל מליץ יושר עבורנו. הוא עלה בבגדי מלכות לשמי מרומים, עטור מצוות כפעמונים ורימונים, ומלאכי עליון מקבלים את פני מי שהיה מלאך בחייו, באהבה.