בלי מילים

כשהעיניים מדברות. אתם מכירים את הסיטואציה שבה במהלך דיון, פאנל או דיבייט שהוזמנת להשתתף בו, מעירים לך על מה שאומרות העיניים? לא פצית את פיך, חיכית בסבלנות ונתת מקום לדובר לסיים את דבריו, אבל הוא הרגיש שבעצם כבר הבעת את דעתך בלי מילים, כי העיניים יכולות לדבר?

את התכונה הזאת מנצלת טכנולוגיה חדשה שעוקבת אחרי תנועות העיניים של ילדים קטנים בעת צפייה בסרטונים המציגים אינטראקציות חברתיות, והיא עשויה לסייע באבחון של אוטיזם בגיל צעיר ולהאיץ את הטיפול בבעיה קשה זו. החוקרים בדקו מאות ילדים בני 16 עד 30 חודשים, ומסקנותיהם נראות משכנעות מאוד. נצפו הבדלים בין תנועות העיניים של ילדים רגילים ובין אלו של ילדים עם אוטיזם. ילד בלי אוטיזם ימקד למשל את תשומת הלב שלו בתנועות הידיים של הילד המופיע בסרטון כאשר הוא מצביע על משהו, הוא יסתכל על פניו של ילד שנראה עצוב או מחייך. ואילו ילד עם אוטיזם לא ישים לב לתנועות הידיים או להבעות הפנים. תנועות העיניים שלו יראו אדישות גמורה להתנהגות ולמבעים של הילד שבסרטון, התנהגות קלאסית של ילדים על הרצף האוטיסטי.

אין ספק שתנועות הגוף ומבע הפנים הם חלק משפת הדיבור הלא־מילולית של כל אדם. זהו ההבדל בין האודיו לווידאו – שמיעת הקול בלבד היא למעשה שמיעה חלקית, ורק שמיעת הקול והתוכן על רקע תנועות הגוף והמבעים השונים עשויה להביא להבנה אמיתית של מילות הדובר. פנטומימאי מיומן עשוי להבליט את תנועות הגוף ומבעי הפנים כך שהמסר שלו יובן גם בלי מילים.

אני פיתחתי שפה כזאת עם בעלי – כשאני רוצה לשתף אותו ברגש שמעיק עליי, וברור לי שהוא לא ישדר על התדר הזה, כדי לא להתאכזב אני פשוט עושה תנועות ידיים ומימיקת פנים ומדברת בהיבריש בפאתוס, והוא מהנהן בהסכמה ובא לציון גואל. מתברר שיש תופעות כאלה גם בטבע.

להקשיב לתנינים. הדבורים, למשל, מסמנות ומתקשרות באמצעות תנועות גוף ומעין ריקודים טקסיים שבהם הן מעבירות מידע לחברותיהן. גם לתנינים יש שפה מפותחת מאוד. מתברר שלמרות שאין להם מיתרי קול או גרון כמו ליונקים, התנינים משמיעים סוגי קולות מגוונים ביותר. כעת חוקרים מנסים לפתח 'מילון תנינים' שיסייע לפענח את צורות התקשורת המורכבות שלהם. באמצעות ניתוח מדוקדק של הקלטות אודיו ווידאו זוהו יותר מעשר קטגוריות של צלילי תנינים, החל מנהמות ושאגות ועד שיעול ושריקות. נלמד כי תנינים גם משתמשים ברמזים לא קוליים, כגון חבטות ראש במים, הוצאת מים דרך האף, ואפילו הפרחת בועות, כדי להרחיב את יכולת ההבעה שלהם. בגן חיות באוסטרליה נצפה תנין זכר בשם דנדי שוחה מתחת לתנינה ונושף עליה בועות אוויר כדי לפייסה.

פרט לסקרנות המדעית, להבנת שפת התנינים יש חשיבות אסטרטגית עקב התגברות העימותים איתם בצפון אוסטרליה, אזור שעל פי ההשערה הוא מקום מחייה לכ־130 אלף תניני ים, יצור שהתפוצה שלו בעולם הולכת ומתמעטת. הקמת מערכות התרעה מוקדמות המבוססות על קולות תנינים יכולה למנוע סכסוכים ואי שקט ביניהם, ובכך להבטיח את שלומם של בני האדם והתנינים גם יחד.

התנינים מעניינים במיוחד מפני שאורח החיים שלהם מיוחד במינו. מצד אחד הם בעל חיים עצל מאוד, שאת רוב ימיו ושנותיו מבלה ברביצה בבוץ או במים רדודים כשהוא מחמם את גופו הקר בשמש. גם תנועותיהם איטיות ומגושמות יחסית, כך שאפשר למשל לברוח מתנין בהליכה מהירה, וזה מספיק בדרך כלל. בגלל חילוף החומרים האיטי שלהם הם יכולים לצום חודשים רבים, ואז בבת אחת לבלוע טרף ששוקל עשרות ומאות קילוגרמים, ולשוב לשלוותם בקן הלח שלהם. אולם כאשר מתקרב אל התנין טרף פוטנציאלי הוא עשוי, בעזרת שרירי רגליו וזנבו הענקי, לזנק פתאום למרחק כמה מטרים ולתפוס בלסתותיו הענקיות ובשיניו החדות כמעט כל בעל חיים בטבע (חוץ מפילים וקרנפים והיפופוטמים מבוגרים, שהם מחוץ לטווח שיניו). הוא ממית את טרפו בלחץ הלסתות בלבד, שעשויות למעוך אפילו גולגולת של פר, ובשעת הצורך הוא גורר את הטרף למקווה מים קרוב ופשוט צולל איתו למים עד שהוא מת (התנין יכול לשרוד דקות ארוכות בתוך המים בלי לנשום).

בשביל אורח חיים כזה התנין לא צריך לנהל תקשורת עם בני מינו. ובכל זאת, מתברר שגם בחיי סולו כאלה הקשר הזה קיים, והוא חלק חשוב בחייהם של בעלי החיים המיוחדים האלה. אולי זה אומר משהו גם עלינו. גם בני אדם שחיים לבד וכאילו טוב להם עם זה, והם מסתדרים כביכול בבדידותם, צריכים את הקשר האנושי, שהוא חלק מהותי מהחיים שלנו. אם התנינים כך – אנחנו קל וחומר.

מרשם עם שיר. בדיוק כמו התנינים גם אני מומחית בקליטת מסרים תת־קרקעיים, ולפעמים בצורה מוגזמת. התחושות והרגשות שמתעוררים אצלנו בעקבות העברת המסרים והרגשות מהסובבים אותנו משמעותיים ביותר לחיים שלנו, ומתברר שאפשר להשתמש במסרים הללו באופן מתוכנן לצרכים טיפוליים. בבית המרקחת של בית החולים רמב"ם בחיפה החליטו הרוקחים להפוך למטפלים רגשיים עם אוריינטציה לאומנות השירה ולהעניק טיפול רגשי המוני. השירות לליווי רוחני ברמב"ם יזם את הרעיון בהשראתו של אומן ישראלי בשם אבישי חורי, אשר הקים בעבר 'בית מרקחת פואטי'.

איך זה עובד? לפונים לבית המרקחת מחולק שאלון קצר המאבחן את הרגש שהם חשים באותו רגע, כמו בדידות, געגוע או דאגה, והמטופל מקבל שיר מתאים לרגש שלו שנמסר לו במבחנה. עובדי המרכז הרפואי היו קבוצת הפונים הגדולה ביותר לעמדות בית המרקחת הפואטי, מה שמראה כמה אתגרים יש למטפלים.

שיח מנצח של חירשים. תשאלו: את אמורה לשאת על כתפייך את הכאב הפיזי והרגשי של המטופל שפונה אלייך במצוקתו יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, ומי ממלא את המכל שלך? חוק שימור האנרגיה אומר שכדי להטעין אחרים באנרגיה, את חייבת להיטען בעצמך. מה שמטעין אותי מדי יום זה דבר תורה קצר של בעלי הנפלא. כשאני במאזן אנרגטי שלילי, מרוקנת מכוחות, אני מדברת בהיבריש והוא עונה בדבר תורה. לכאורה שיח של חירשים, אבל העיקר שזה עובד.