יום הולדת 70

ככל שהלילה אפל יותר, הכוכבים בהירים יותר.

ככל שהיגון עמוק יתר, כך האל קרוב יותר.

[מתוך 'החטא ועונשו'- של פיודור דוטרוסקי]

את מסתכלת במראה. קמטוטים מעטרים את פנייך. ציורים של תבונה, של בשלות, של הוד, של מסע חיים ארוך ומפותל. שער השיבה הכסוף מספר סיפור של נפילה ותקומה, של צמיחה בתוך האפלה, של יזע ועמל. עינייך יודעות דמע וצחוק, קורצות אל עבר העתיד המופלא שממתין לך באופק. ופיך מלא שירה, הלל ושבח על כל הטוב שבך.

יום הולדת שמח, ארץ חמדה. זקפי קומה. את חוגגת שבעים שנה של שיבה טובה., של נחת רוח. פתחי שערייך. נבוא בם ונחגוג לך ברוב עם- ונקשור לך שבעים כתרים. כתרים של התיישבות, כתרים של מסירות נפש ומסירות גוף, כתרים של כלכלה משגשגת, כתרים של מחקר ופיתוח, כתרים של הייטק ושל טכנולוגיה, כתרים של רפואה מובילה, כתרים של תורה, של קדושה, של קיבוץ גלויות.

וגם אם הברך קצת מגמגמת, והאצבעות קפואות, והגב מבקש חמלה- וביניהם מתקוטטות דרך קבע- עלי תניח את ראשה-זכרי שכל סך רמ"ה ושס"ה- כולן קודש, כולן אבנים קטנות המתחברות לאבן אחת שלמה, וגדול המחבר מהמפריד.

אלפי דורות חלמנו עלייך. בחשכת הגלות חיכינו לחזות באור פנייך. וכמה דמים זורמים ברגבי אדמתך. דמים של גיבורים, צדיקים יסודי עולם, בחורים שלא טעמו את טעמו של זוגיות, של הורות, של המשכיות. ואת בדמייך חיי. במותם ציוו את החיים.

וכך בחשכת השואה הארורה. כמה ארורה. כמה ציפינו לך וחיכינו לך. וכגודל החשכה כך גדול הוא האור- כך רבים הם הניסים הגלויים שבכל יום , את פעמי הגאולה המצלצלים בקול צלול ומתוק, את שיבת הבנים לגבולם .

שיבת הבנים לגבולם. בהררי ירושלים את נושאת את גיבורי האומה, ברגבי הר הרצל, הצדיקים הטהורים האמתיים, מוסרי הגוף והנפש, לא את טובת עצמם בקשו הם , כי אם את רווחת אחיהם באשר הם שם. ויש שממתינים לחבור לקברי הצדיקים שבהר הרצל.

קומי, עורי כי בא אורך.

בקשי את הבנים- את הדר ואת אורון, גיבורי החיל.

אל תשקטי ואל תדומי- את הרי כבר בת שבעים.