admin
חלומות של ביאליק. "שלום רב שובך ציפורה נחמדת מארצות החום אל חלוני". השיר הזה של ביאליק, בהיגוי המלעילי הכבד ועם המנגינה הרומנטית המתלווה אליו, הוא נוסטלגיה במיטבה בשבילי. את ספרו של ביאליק 'ספר האגדה' קיבלתי כמתנת אירוסין במקום טבעת, כך שטבעי שאחבב את שיריו. הציפור מביעה געגוע וציפייה, רצוא ושוב, חזרה הביתה ודרישת שלום ממקומות מוכרים־רחוקים שהמשורר חולם גם הוא להגיע אליהם, ולו רק כדי לראותם ממעוף הציפור. היא חוזרת מארצות החום ובהן גם ארץ הקודש, ארץ אבותינו, ומבשרת למשורר שגם הוא אולי יזכה פעם להגיע אל ארצות החום, אפילו כדי להישאר שם, מי יודע. האם ביאליק הנער חשב אז שהוא עוד יזכה לזה?
האדם מביט בקנאה בעופות השמיים. בניגוד אלינו, אשר חיים בעולם שבנוי משני ממדים – הן חיות בשלושה ממדים, כאשר הממד השלישי, השמיים, משותף כביכול להן ולקב"ה, ואנו בני האדם מודרים ממנו. בזכות זה הן גם גומאות מרחקי ענק, העולם כולו פרוס בפניהן, בעוד שאנו כבולים פחות או יותר למקום שבו אנו נמצאים, עם תזוזה קלה ימינה ושמאלה. הכישרון הזה לנווט בכל שנה עד ליבשת אחרת ולחזור בדיוק לאותו כפר ולאותו קן – זה כבר נראה לנו משהו ניסי, כמעט אלוקי.
קורס ליוני דואר. אלפי שנים השתמש האדם ביוני דואר, וזהו פלא שהיונה יודעת להגיע ליעדה. איך מתחנכת יונת הדואר? מהן השיטות הפדגוגיות בבית הספר ליונים? במשך תקופה מסוימת לומדת היונה להתביית ביחד עם קבוצת יונים מתאימה לשובך מסוים, שהופך להיות הבייס שלה. היא נקשרת למקום והוא הופך לחלק מהזיכרון התחושתי שלה. ואז מעבירים את היונה למקום אחר, וכשרוצים לשלוח הודעה באמצעותה מחברים לרגל שלה פתק קטן ומשחררים אותה לתעופה – והיא חוזרת במהירות של 50 קמ"ש בקו אווירי ישיר אל השובך שלה, אפילו אם מדובר באלפי קילומטרים. מהעבר השני פוגש הנמען יונה לא מוכרת שהגיעה, בדרך כלל עייפה ויגעה, לקן שלו, ואז הוא מתבונן ומוצא פתק מחובר לרגלה. המשימה הושלמה. כך נשלחו מכתבי אהבה בין יבשות, וגם הודעות אסטרטגיות בעת מלחמה.
למה הציפורים בורחות מלבנון? נדידת הציפורים היא אחד מפלאי הטבע. מיליוני ציפורים נודדות מאפריקה באביב כדי ליהנות מהקיץ האירופי המתון, מטילות שם ביצים ומגדלות דור חדש, ומיד לקראת הסתיו הקרוב הן טסות שוב אלפי קילומטרים לדרום החם כדי ליהנות מחורף חמים ונעים, וחוזר חלילה. הנדידה הזאת מלאה פלאים – הלהקות המאורגנות כאילו בסדר צבאי, הניווט המדהים מעל מדבריות וימים בדיוק למטרה המתוכננת, הניהול התזונתי במהלך הנדידה כדי לאגור כוח ואנרגיה לקראת המשכה, ואפילו השינויים המתוכננים בתוכניות – כגון ההחלטה של להקות מסוימות לשנות מהתוכנית ולעוף בדרך אחרת ממה שהיה מקובל אצל בנות מינן. כל העניין הזה מביא ליראת הרוממות מפני ריבונו של עולם, בורא הטבע כולו ומנהיגו בחוכמה שאין לה קץ.
נתיבי הנדידה וסוגי העופות הנודדים בהם משתנים בעיקר בהשפעת האדם. ציידי עופות עוקבים אחר נתיבי הנדידה, מנתחים אותם וחוזים את כיוון הנדידה, אולם במהרה לומדים העופות להימנע מתעופה באזורים מסוימים שבהם הסכנה אורבת להם. כך למשל פסקה בימינו כמעט לחלוטין נדידת עופות מעל לבנון, אף על פי שמעל ישראל הם עוברים באלפיהם, וזאת בשל הציד חסר הרסן שהתחולל בה. התברר שהלהקות שעוברות מאירופה מעל היבשה הסמוכה לים למדו לעקוף את מדינת לבנון ולטוס בקטע הזה מעל הים ואף העבירו את המסר הזה למנהיגי הלהקות ומנווטיהן, וזהו פלא בתוך פלא.
חוזרים הביתה. הנביא מתאר את הפליאה והתדהמה שיהיו כשיתחיל קיבוץ הגלויות שעומד לקרות, ואומר כאילו בשם ארץ ישראל הנדהמת: "מי אלה כעב תעופינה, וכיונים אל ארובותיהם?" ומסבירים המפרשים שאין זה סתם כפל לשון, אלא מדובר על שני סוגים של עולים לארץ ישראל. יש כאלו שרוח סערה עקרה אותם ממקומם והעיפה אותם אל ארץ ישראל. כמו למשל רוב אחינו ניצולי השואה שהמלחמה עקרה אותם מעריהם ומעיירותיהם והמקום היחיד שאליו יכלו להגיע היה ארץ ישראל, או יהודי צפון אפריקה שעלו בהמוניהם לארץ שקיבלה אותם בשמחה, ובנו כאן בתים מפוארים למרות כל הקשיים. אבל יש עולים אחרים שהגיעו ארצה מתוך תכנון וכוונה. הם תמיד הרגישו שארץ ישראל היא הבית האמיתי שלהם אבל מכל מיני סיבות נשארו תקועים בגלות. ברגע הראשון שהתאפשר להם, או כאשר מסיבות שונות הם קיבלו את ההחלטה הנכונה – הם חזרו ארצה מרצונם, כמו שיונים שנעקרו מהשובך שלהן חוזרות אליו מכל מקום בעולם. כמו יוני הדואר.
שלושה מכתבים מהעבר. היונה זוכרת. יש בה נוסטלגיה לבית שעזבה והיא תחזור אליו בכל מחיר, כי היונה, כמו האדם, ביתה וקינה הם נופי מולדתה. אנחנו מתקרבים לתקופת החגים, שבה אנחנו מעלים זיכרונות הקשורים לימים שעברו. אני, למשל, מוציאה ממזוודת הקישוטים של סוכות את דף הרומפלנאכט – המכתב שכתבתי לעצמי לפני שנה במוצאי החג, שבו סיכמתי את אירועי החג. "רומפלנאכט" פירושו ביידיש "ליל הקיפול", או "ליל הארגון", ובמקור כך כינו בקהילות רבות את מוצאי חג הפסח, שבו היו מסדרים ומאחסנים את כל כלי הפסח עד השנה הבאה. בתוך כלי הפסח גנזו מכתב שסיכם את אירועי החג, כדי שהוא יהיה הפתעה משמחת ומשעשעת לקראת הפסח של השנה הבאה. אני נוהגת את המנהג היפה הזה גם במוצאי חג הסוכות וטומנת בארגז קישוטי הסוכה מכתב לקראת חג הסוכות הבא, ולפעמים גם במוצאי חנוכה.
תמיד משעשע לחזור אחורה בזמן באמצעות שלושה מכתבים בשנה. בעצם, כל החגים שלנו מחברים בין עבר, הווה ועתיד. הטריגרים התחושתיים הקיימים בחגים, כמו שירים חגיגיים, קישוטים וטעמים מוכרים, יכולים להציף זיכרונות, שיכולים לשמש ככלי טיפולי. שיטת ה־Reminiscence therapy משתמשת בזיכרונות ובסיפורים מהעבר בעזרת חפצים, סרטונים, מוזיקה וריחות. טיפול זה מפעיל את כל החושים כדי לעזור לאנשים עם קשיי זיכרון להתחבר מחדש לאירועים, למכרים ולמקומות מחייהם הקודמים. לגשר על הפער בין העבר להווה, ולשתף בכך את בני המשפחה.
החגים מאפשרים לנו להיות נוסטלגיים. אנחנו עם של זיכרון – זה מתחיל בזכירת יציאת מצרים, זכירת השבת, זכירת מעמד הר סיני, זכירת מציאות ה', זכירת המן, וזכירת עמלק להבדיל. ואנחנו עם של עתיד. כאלף תינוקות חדשים צפויים לבוא לעולם בבתי החולים בארץ במהלך שני ימי החג, עת נתאסף בבתי הכנסת ונתכנס סביב שולחן הסעודה המשפחתית. ואנחנו נהיה השנה לבדנו שנינו, ממש כמו זוג יונים.