admin
בתחילת נישואיי, אהבתי מאד לארח את האחים הרבים של בעלי ואת אחיי הקטנים. והיום, אני מצירה על כך שאין לי את כוחות הנפש לארח בכמויות שאירחתי כשהייתי צעירה לימים…
אני אפילו לא מכינה עוגות לשכנות היולדות – מקסימום אולי שולחת קרם גוף מפנק או ספר פרי עטי. נו, זקנתי וסבתי ועייפתי. אך במחשבה שנייה, ובהתבוננות ישירה – אני מבינה פתאום שזה לא ממש נכון… האמת היא שאני ממשיכה לארח בכמויות, אבל את זה לא ממש רואים.
על האירוח הזה רק אני וריבונו של עולם יודעים. מדי יום אני מארחת בלבי עשרות רבות של נשים וזוגות שמבקשים עצה, מילה טובה, חיזוק, הדרכה. אני מכניסה אותם לתוך חדרי לבי, ממש כך אני חשה. החסד שלי ברובו הוא שקוף, כך הסודיות מחייבת. אז בעצם, לכל אדם יש את החסד שמתאים לו, לכלים שיש לו בזמן המסוים ובמקום המסוים ובגיל המסוים שבו הוא נמצא.