'לא אוכל עוד לצאת ולבוא' – זקנה

נשיא ארצות הברית , ג'ורג' ביידן, הוא ללא ספק האדם המשפיע ביותר בעולם, והוא נמצא בעשור התשיעי לחייו, ועוד כוחו במתניו.

היום יותר ויותר אנשים מגיעים לעשור העשירי ומעלה של חייהם בצלילות ובבריאות. אנחנו מרגישים שכל הסקאלה פשוט זזה ב10-20 שנה קדימה. כמו שגיל ההתבגרות מתחיל בגיל שלוש ומסתיים בגיל 30, כך גיל ה'בינה' קפצה מגיל 40 לגיל 60, וגיל הזקנה מתחיל אולי לקראת גיל 80.

בפרשתנו, משה בן מאה ועשרים שנה, אבל זה לא מורגש עליו. 'לא כהתה יענו לא נס ליחו'. גילו המתקדם מתבטא רק בכך שלא יוכל יותר להנהיג את העם, כפי שהוא מצהיר לפני פטירתו: 'לא אוכל עוד לצאת ולבוא'.

אולם כמובן זהו מקרה חריג, אפילו בעידן שלנו בו הרפואה המודרנית הגיעה להישגים מרשימים בהארכת תוחלת החיים ובשיפור הבריאות בגיל השלישי. כשאני למדתי רפואה פנימית, הגיל הממוצע במחלקה הפנימית היה סביב גיל 60 ובגריאטריה אושפזו מטופלים בני 70-80. ואילו היום- ברפואה פנימית מטפלים בחולים בני 80, והמחלקה הגריאטרית שמורה למטופלים שמגרדים את העשור העשירי לחייהם.

לפי המסורת היהודית 'זקן' הוא אדם, איש או אישה, שהגיע לגיל שישים, ולדעה אחרת לגיל שבעים. בחיי היומיום אין הגדרה מוסכמת למונח 'זקנה' במובן של אדם המוגבל בכוחותיו. הגדרת אדם כזקן מבוססת על נתונים אובייקטיביים וסובייקטיביים כאחד, וההבדלים בכל המדדים בין אדם לאדם גדולים מאוד. בימינו רוב האנשים עובדים ומתפרנסים עד קרוב לגיל שבעים, וממשיכים להיות פעילים ויצרניים ומאושרים, כך שהגדרת הזקנה היא תלוית תרבות וזמן, ונובעת מנקודות מבט מגוונות.

המונח 'זקן' ביהדות מתייחס גם לחכם, אדם נכבד או מנהיג ציבור, זה שקנה חכמה, מפני שבדרך כלל עם התקדמות הגיל נרכשים ניסיון וחוכמה המביאים את האדם למעמדות אלו. אין חכם כבעל ניסיון.

במקצוע שלי זה מובהק- רופא מבוגר יותר רכש ניסיון קליני ויש לו פרספקטיבה רחבה ולזה אין תחליף. הקופות וגם בתי החולים השכילו לנצל זאת ומעסיקים פנסיונרים כיועצי על במקצועות הרפואה השונים.

יש לציין שבניגוד בולט לתרבויות אחרות – ביהדות לא נימנו הזקנים כחלק מן הקבוצות החלשות, כיתומים ואלמנות וגרים למשל, מפני שהם המשיכו את חייהם כמובן-מאליו כחלק מן המשפחה המורחבת, ואדרבה- הם היו ראשי השבט, החברה רכשה להם כבוד ומקומם היה מרכזי בהיררכיה המשפחתית. מצוות כיבוד הורים היא בעצם הטיפול הגופני היומיומי בהורה. 'מאכילם ומשקם, מכניסם ומוציאם'. אבל אין ספק שאין הורה שמעדיף לדלג על שלב זה, גם אם הוא מזכה בכך את ילדיו במצווה מאריכת ימים ושנים בעולם הזה ובעולם הבא..

חייבים לעמוד בפני זקן בן שבעים ויותר כדי לכבדו, וכן לפנות לו מקום ישיבה אם הוא זקוק לו, שנאמר 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן'; אך אין מברכים על מצוה זו. גם כשספק אם הוא בן שבעים יש לעמוד לכבודו, ככל ספק דאורייתא. אני מאד שמחה במצווה זו. פעמים לא מעטות עומדים עבורי באוטובוס, ומוסיפים איזו מילה על כמה קשה זה לעמוד בהריון. אני לא מתוכחת בכלל ופשוט מתיישבת. זה דווקא מחמאה בגילי.