מסך הלב

אחד מהדברים המדהימים ביותר שחווינו בדור האחרון הוא פתיחת מסך הברזל ונס העלייה של יהודי ברית המועצות לארץ. כילדה, השתתפתי בהפגנות ברחבי ניו יורק שנועדו לעידוד שחרור יהודי רוסיה. נשאנו שלטים גדולים שעליהם התנוססו המילים- LET MY PEOPLE GO’’ . והנה, זה קרה. בעיני זה אחד מהסימנים המובהקים לכך שמלך המשיח עומד ממש במפתנו של עיר.

בפרשת וילך נמצאים הפסוקים הנפלאים שמבשרים על הגאולה, כמין תמורה לקללות המבהילות של פרשת כי תבוא שקראנו רק לפני שבועיים. הפסוקים המיוחדים האלו מבשרים על הגאולה, כולל גם של יהודים שנמצאים רחוק, פיסית ו’יהודית’, מעמם וממולדתם. הפסוקים האלו כל כך יפים וכל כך אקטואליים עד שהם תפסו מקום של כבוד בתפילה לשלום המדינה: ‘אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה’ אלוקיך ומשם יקחך’ . מי הוא היהודי הנידח ‘בקצה השמים’? הוא כבר בכלל לא נמצא כאן בכדור הארץ, הוא התנתק לחלוטין. אי אפשר להגדיר את הנתק באופן יותר קיצוני מזה. ריבונו של עולם פורש לפנינו שתי תכניות שונות: ‘משם יקבצך ה’ אלוקיך’ – אם מדובר במישהו שעם ישראל לפחות חשוב לו, הרי הוא מובטח בזאת שיצטרף לקיבוץ הלאומי שלנו, ומשם הוא כבר יתקרב בכל שאר המובנים. יש יהודים כאלו בחו”ל ומצווה לקרבם ולעודדם לעלות ארצה. אבל אם אותו יהודי הוא כל כך רחוק שאפילו הקשר עם עם ישראל כבר לא מעניין אותו – ‘משם יקחך’, הקב”ה לא יעזוב אותו ‘בקצה השמים’ אלא פשוט יקח אותו, אפילו נגד רצונו, כדי שלא יפסיד את הגאולה. כל זה ברמה הפיזית. וזה לא מספיק, כי צריך גם חיבור רוחני. כאן הכתוב משתמש ברמז מברית המילה שנעשית בלי רצונו ובלי דעתו של התינוק – ‘ומל ה’ אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך’ וכו’ – כל אחד מעם ישראל, בין אם הוא רוצה ובין אם לאו, ייכנס לברית עם ריבנו של עולם ויחזור להיות חלק מאתנו. ולזה אנו מתפללים ומצפים.

מתוך גילוי דעת לפרשת ניצבים