נס הלידות במצרים נחשף מחדש

הריון מרובה עוברים נחשב גם כיום לאתגר רפואי מורכב, הכולל לידה מוקדמת וטיפול אינטנסיבי בפגים. ד"ר חנה קטן בוחנת כיצד ניתן להבין את הישרדותם של שישה תינוקות יחד במצרים העתיקה

נשות מצרים הגיבורות ילדו שישה בכרס אחד . הריון מרובה עוברים הוא הריון מאד מאתגר עבור האם. הוא מחייב שכיבה ארוכה, השגחה, טיפול למניעת התכווצויות הרחם, ועוד.

איך הם עמדו בכך, במיוחד כאשר הבעלים היו תשושים מעול העבדות, ובוודאי שלא יכלו לסייע להן? אבל שאלה קשה יותר עולה והיא- איך התנהל הטיפול בשישה תינוקות שנולדו יחד, בתקופה שבה לא היו בתי חולים, אינקובטורים או פגיות? אין ספק שהיה פה אתגר חריג במיוחד.

כאשר נולדים תינוקות מרובי עוברים, ובמיוחד שלישיות ומעלה, כמעט תמיד מדובר בלידה מוקדמת. הסיבה לכך היא שהרחם מתקשה להחזיק מספר רב של עוברים לאורך זמן, ולכן הלידה מתרחשת לפני שהמערכות בגוף התינוקות הבשילו לחלוטין. בפועל, רוב התינוקות הנולדים בהריונות מרובי עוברים זקוקים לטיפול מיוחד לאחר הלידה. הם קטנים יותר, מתקשים לשמור על חום גוף, ולעיתים זקוקים לעזרה בנשימה ובהזנה. הפגייה מספקת סביבה מבוקרת עם אינקובטורים לשמירת חום, מכשירי הנשמה, ניטור מתמיד של דופק ורמות חמצן, וצוות רפואי שמלווה כל תינוק באופן אישי.

אז איך ייתכן מצב שבו שישה תינוקות שרדו יחד ללא כל התנאים הללו?

הריונות מרובי עוברים כרוכים לא רק בלידה מוקדמת, אלא גם בתחרות על משאבים כבר בתוך הרחם – על חמצן, דם וחומרי הזנה. לאחר הלידה, האתגר ממשיך כאשר תינוקות קטנים במיוחד זקוקים לחימום, להזנה תכופה ולהגנה מפני זיהומים. גם היום, ללא טיפול מתאים, שיעורי ההישרדות של פגים קטנים נמוכים מאוד.

הפגייה המודרנית בנויה סביב שלושה צרכים מרכזיים של פגים: שמירה על חום גוף, תמיכה נשימתית והזנה מדויקת. לפגים, ובעיקר לכאלה שנולדו לפני שבוע 32, יש שכבת שומן דקה מאוד ומערכת ויסות חום שאינה בשלה, ולכן הם מאבדים חום במהירות גבוהה. משום כך הם שוהים באינקובטורים עם טמפרטורה ולחות מבוקרות, כדי להפחית איבוד נוזלים ולשמור על יציבות הגוף.

בנוסף, ריאותיהם של פגים אינן מפותחות דיין, ולעיתים חסר בהן חומר הנקרא סורפקטנט, המסייע לנאדיות הריאה להישאר פתוחות. לכן רבים מהם זקוקים לתמיכה נשימתית כגון CPAP, ולעיתים אף להנשמה. למעשה, מחקרים מראים כי פגים צעירים מאוד סובלים לעיתים קרובות מתסמונת מצוקה נשימתית בשל חוסר בשלות ריאתית. גם ההזנה נעשית בהדרגה, לעיתים דרך זונדה, משום שרפלקס היניקה, הבליעה והנשימה מתואם רק סביב שבועות 33-36 להיריון.

אז איך ניתן לדמיין פגייה במצרים? אני מניחה שהיה שימוש בשיטות טבעיות כמו חימום התינוקות באמצעות מגע גוף, הנקה תכופה מאוד- ייתכן בעזרת נשים נוספות – עטיפה הדוקה לשמירת חום, והשגחה מתמדת. במידה מסוימת, יש כאן דמיון לשיטות טבעיות הנהוגות גם כיום, כמו שיטת הקנגורו: הצמדת התינוק לגוף האם לשמירה על חום ויציבות.

אך עדיין, הפער בין אז להיום עצום. ברפואה המודרנית, טיפול בפגים מבוסס על ידע מדויק: יודעים כמה חמצן לתת, כיצד לאזן נוזלים, ואיך להתמודד עם מערכות גוף שעדיין לא הבשילו. בנוסף, יש ידע מתקדם בתחום הזיהומים, בעיות הנשימה וההתפתחות המוחית.

דווקא על רקע הידע הרפואי המדויק הזה, האתגר של גידול שישה תינוקות יחד בתקופת מצרים נראה כמעט בלתי נתפס.

כאז כף היום- אנחנו חיים בתוך ניסים. ולעיתים אין בעל הנס מכיר בניסו.