admin
כמי שמלווה כלות צעירות מזה שנים ארוכות, קורה לא פעם שמגיעים אליי זוגות שבהסתכלות ראשונית לא הייתי מעלה על דעתי שהם נועדו זה לזה. אך במבט מעמיק, מסתבר שיש ביניהם תקשורת מקרבת ומכילה, אהבה גדולה ושמחה ניכרת.
את אחת הדוגמאות לזוגיות מודולרית וייחודית ניתן למצוא אצל אבותינו הקדושים. אברהם ושרה מגלמים את דמותו של הזוג שמכיר עוד מימי הסניף. אברהם דוד שרה, כך שההיכרות היא טבעית וחסרת מחסומים של גילוי וכיסוי. לעומת זאת, יצחק אבינו מוצא את אבדתו באמצעות שידוך שהוריו מייעדים לו מראש בצורה מתוכננת ומסודרת, אף היא קרובת משפחה. יעקב אבינו פוגש את רחל ליד הבאר, ומתוך הכתובים אנחנו מרגישים את פעימות ליבו הדוהרות. זאת אהבה ממבט ראשון. אהבה רומנטית כמו שנראה בהוליווד. ואילו עם לאה זאת זוגיות שבונה את בית ישראל, בבחינת –'אין אישה אלא לבנים'.
אנחנו רואים ארבעה אבי טיפוס של זוגיות קדושה, וכולם אפשריים. כל אחד ומה שמתאים לו. וכמה זה נפלא שהתורה הקדושה מלמדת אותנו להרחיב מבט, ולהגמיש את הדעות הקדומות.
התורה מביאה לפתחנו דמויות אימהיות מאד עוצמתיות. כולן דעתניות, כולן פועלות במציאות, כולן מטביעות חותם על עתיד האומה. שרה גדולה מאברהם בנבואה. היא הדוחפת לקשר עם הגר, הפונדקאית הראשונה בהיסטוריה. רבקה מכריעה מאחורי גבו של יצחק למי ראוי להעניק את ברכת הבכורה. רחל אמנו מוסרת את הסימנים לאחותה, לאה, ובכך מכריעה את עתידה כאם השבטים. ולאה- היא מתפללת ומתפללת שלא תיפול לזרועותיו של עשו, ומייחלת לקשר עם יעקב אחיו. וכך היא מוכרת את הדודאים כדי להידבק בצדיק, וזוכה בשבטי י-ה לומדי תורה ומחזיקיה.
ועם כל זה שהיו אמהותינו נשים חזקות, הן היו קודם כל רעיות ואימהות טובות שגדלו את אבותינו הקדושים. הזוגיות שפעלה במציאות אצל אברהם אבינו היתה פנימית. בירידה למצרים, הוא אומר 'הנה ידעתי כי אשת יפת מראה את', והרי יסכה שמה- 'שכולן סוכין ביפיה'. אלא שזו לא היתה תכונה רלוונטית בקשר. הקשר היה פנימי ונעלה. רק כשיש חשש לזימה של המצרים, מעלה אברהם את הנושא. יעקב אבינו חי חיים מלאים עם אישה שנכפתה עליו, וזן ופרנס אותה וגידל אתה את השבטים. הוא התייעץ עם שתי נשותיו בשדה לפני היציאה מחרן, די לשמוע את דעתן על עזיבת בית אבא, למרות שקבל הוראה מפורשת מריבנו של עולם. אצל יצחק ורבקה יש קשר אילם. דממת אל חוט. יתכן וזה נובע מהפרש הגילאים ביניהם, או מההתפעלות הגדולה של רבקה מהמפגש הראשון, אז נפלה מהגמל. ויתכן ויש רבדים עמוקים של קשר שהם מעל למילים.
וגם מסע הפוריות שהוא משותף לשלושת האבות, מתנהל אחרת אצל כל זוג, על פי אופי הזוגיות שלו ועל פי פועלו. שרה אמנו, היתה, לפי חלק מהדעות- אילונית. נטולת רחם. הפתרון הקיים בימינו לבעיות רחמיות הוא פונדקאות. אבל אז…לא היתה קיימת טכנולוגיה כזאת. והנה, שרה פועלת, ויוזמת, ומבקשת מאברהם לקחת מעין אישה פונדקאית- את הגר, שתהרה ותישא בתוכה את העובר של אברהם אבינו. ואילו הוא פונה בתביעה לריבונו שלעולם שהבטיח לו זרע. ואחר כך ריבונו של עולם מבשר להם על זרע והצחוק הוא כל כך במקום- הרי אשה בעשור העשירי לחייה נטולת ביציות תקינות, וכי איך תישא הריון מתוך בריאות, איך תניק, ובעיקר- איך תתמודד עם גיל ההתבגרות של פרי בטנה בעשור ה-12 לחייה…?
אצל רבקה ויצחק יש תפילה אחידה- מחוברת- ויתפלל יצחק לנוכח רבקה אשתו. יתכן ופה היה מדובר באי פריון זכרי, למרות שחז"ל לא רומזים על כך. עובדה היא שהם זכו רק להריון אחד של תאומים- הייתכן שהיו אז כדורי קלומיפן להגברת הביוץ?
אצל יעקב אבינו, הבקשה של רחל להצטרפות לתפילה, נאלמת. יעקב תובע ממנה להגיע לדרגת תפילה הראויה לה. וגם לשמוח במהות האישה שבה.
אצל לאה, אם השבטים, יש תפילה מעמיקה להידבק בצדיק וגם, כשהיא חווה אי פריון שניוני, היא מוכנה למכור את הדודאים ובכך לזכות בשני שבטים שיחזיקו את עולם התורה.
מסעות אבותינו ארוכים ומפותלים. מסע אל הלא-מודע. הוא מתחיל עם התאהבות. אברהם אבינו מגלה את האמונה בא-ל אחד והוא מתלהב וכך גם בתחילת הנישואין. אבל אהבת אמת נבחנת בהמשך הדרך הארוכה. אברהם עובר עשרה ניסיונות. וכך גם אנחנו. זאת אהבת עולם. הזוגיות היא השורש והתכלית והכל אפשרי.