פסח בא- מסע הקניות

פסח באוויר… בהודעות הוואטס-אפ מתנוססות מודעות -'מכירת מטפחות משולבות במחירים מפתיעים'. ואכן מדי ערב מגיעה מכירה ומשתכנת בבית של אשה חרוצה אחרת שאת הפסח כבר סיימה ועתותיה בידיה, ובעלת הבית מארחת עד השעות הקטנות של הלילה את כל שכנותיה למדידות, החלפות, ועוד; כמובן שבעל הבית וכל יצור ממין זכר במשפחה, מקטון ועד גדול, 'משוחררים' ללימוד בבית המדרש 'עד יעבור זעם', והרי אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה…

ההמולה רבה; פטפוטים, מחמאות, התייעצויות עם השכנה, התמקחויות על המחיר, טלפון אחרון לבעל היקר ('יקר' באמת…) לשם דיווח על הסכום הדרוש לקניה, והעסקה נסגרת. ומעבר לקו קול גברי, וקהל הנוכחות מטה אוזן: ' אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמֵח את אשתי ברגל!', וכולן עונות באחת 'אמן'…

הצורך שלנו כנשים להתחדש, הוא צורך בסיסי וקיומי. הירידים הרבים הם השתקפות של העולם המודרני, של מציאות החיים בעולם השפע; פעם-במרכול היו רק שני סוגים של מעדני חלב – דני שוקו ויוגורט פירות, בחנויות הספרים היו ספרים קלאסיים עם מתי-מספר ספרים שיצאו לאחרונה, קלטות של שירי קודש היו של אברהם פריד ושל 'פרחי לונדון', עלוני פרשת השבוע היו רק 'שיחת השבוע' ו'שבת בשבתו' . וכך גם היו רק מטפחות של בד סינטטי. והיום- השפע  כל כך משמח. כל כך מבלבל.

אני כבר לא שם. הקורונה העבירה אותי תהליך של גמילה ממסעי הקניות. הפכתי ליצור שמזמין חבילות, ומרגיש שחבל על הכסף ועל הזמן בועל חיטוט הרגליים, אם אפשר בקליק קצר לקבל עד פתח הבית בגד הרבה יותר זול, ולשקול בקור רוח את הרצונות שלי, מבלי להיסחף אחר העיניים והרגליים, אחר הרעש וההמולה והעדר..

איזה חסד לארונות שהיו עמוסות בטן. איזה חסד לכיס שהתרחב. איזה חסד לנפש שרוגעת.