תשובה

בכל שנה רפרפתי בצעדי זגזג על פני מפת חיי , כשנעימות אלול מתנגנות ברקע, והמלך מושיט לי יד בשדה. פה מאיטה צעד, פה מגבירה ווליום. השנה, זה הגיע בפול ווליום. והצעדים יותר מדודים. והמוסיקה רועמת.
התשובה הזדחלה אל תוך אורחות חיי.

תשובה בדיבור– ולא בגלל המסכה. אני פשוט יותר עם עצמי. לא באינטראקציות חברתיות כמעט. גם מגיבה פחות. סייג לחכמה ולענווה. לא כולם צריכים כל הזמן לשמוע את אשר על ליבי.אבל חסר החיות שבשיח עם חברות וילדים אהובים

תשובה באוכל- אני יכולה לאכול מותאם ולא לסחוב אתי שקיות ולקנות פיצוחים, וחטיפים, ואייס קפה  כל הזמן. בצעירותי, בין הריון לתורנות להנקה,  מעט הזמן שהיה לי, לא היה מושקע באוכל בריאות לעצמי.  בזמן התורנויות, הייתי אוכלת עוגות אנג'ל עם קצפת עשירה, שהביאו לחדר הלידה למשמרת בחצות . בזמן ההנקות, הייתי מתעוררת בלילה, שותה קפה וכמובן מוסיפה עוגה. כשהייתי חוזרת מהתורנויות, הייתי מגיעה מורעבת ומחסלת כיכר לחם שלמה עם מיונז. או גומרת שאריות של ארוחת ערב שהכנתי לילדים- פיצות, סנדוויצים, ציפס,  מלאווח, משה בתיבה- בצק עלים מרוכז. אז גם לא היתה כל כך מודעות למזון בריא. אפילו לרופאות.

תשובה בנהיגה- אני הפכתי מנהגת שודים לנהגת  חדשה. 60 ק"מ לשעה וכולם עוקפים אותי. אני לא ממהרת לשום מקום. וגם לא רוצה לסכן את האוטו ואת עצמי. פתאום התעוררתי לסיכונים העצומים שלקחתי על עצמי בנהיגה ממש 'עיוורת' לאחר תורנויות או בעייפות גדולה במרחקים יום יום במשך 40 שנה.

תשובה בבגדים– היצר לבגדים חדשים שהיה קיים בי, הולך ודועך. איך הוא נולד? היו המון שנים טובות וברוכות של הריונות. ורוב הזמן לבשתי שקים. או מדים של רופאה או של חדר ניתוח. או חלוק , מיד עם חזרתי הביתה. היה מעט מאד אפשרות לטפח את האהבה שלי לדברים יפים. הייתי מוזנחת רוב הזמן, עם מטפחות שנזלו לי מכל הכיוונים [ לא היה 'בובו'], ועם סרפנים מוזרים, ונעליים פשוטות ולפעמים קרועות, ללא איפור או תכשיטים. גם למי היה זמן לכל זה? אני מסתכלת על תמונות מהימים ההם- ומזדעזעת. ומצד שני, אני מחה שלא הייתי יותר מידי מודעת, כי הייתי מפסידה זמן יקר לדברים חשובים. גם האיש תמיד אהב אותי בחלוק ומטפחת פשוטה ללא איפור ועם משקפיים, אם אפשר. וזה מה שחשוב.

תשובה בתורה- כל כך הרבה שנים נמנע ממני ללמוד. לא היה זמן. זמן פנוי היה מוקדש כמובן לבית. וכעת, יש גם פריחה גדולה של שיעורי תורה- השפע מבלבל. וגם שיעורי נשים. והשיעורים יותר מרוממים ומושקעים מ פעם. הכול עלה מדרגה. אני שומעת מידי יום לפחות שלושה שיעורים , ולא יודעת שובע.

תשובה על הקשר הרפוי עם חברות טובות מהעבר– זנחתי קשרים מחוסר זמן והן חששו 'להפריע' לרופאה החשובה. אז כעת אני מנסה לדבר יותר עם חברות  טובת, אנחנו מתרפקות על העבר.

תשובה מהצורך בלוז צפוף כדי להרגיש משמעותית- זה עוד בתהליך עבודה רציני. כמה חשובה הנחת. ההוויה- להיות מבלי לעשות. תשובה על ההשקעה בחוץ כל כך הרבה שנים. התבוננות בדברים החשובים של החיים- הבית. הילדים. ההמשכיות..

ועוד ארוכה הדרך. יש עוד המון פינות חשוכות. ויש לי מה לתקן באימהות שלי  אני מנהלת קשרי אימהות עם 13 ילדים ו9 חתנים וכלות. כל אחד והנפש המיוחדת שלו. . זאת חתיכת משימה. לא פלא שבהדלקת נרות, ובהפרשת חלה, ובתפילות שמונה עשרה- שמע קולינו…אני מתעכבת ומתעכבת.

אבל זה תחילתו של סיפורו של ריקוד התשובה, צעד אחר צעד, חלק צעדי בייבי, חלק צעדי טנגו, חלק צעדי וואלס.

העיקר שצועדים.