יום כיפור אחרי לידה: לצום או לא לצום?
ימי תשרי – חמימים הם. אני מסיימת לעבוד במרפאתי בבני-ברק, ומחליטה 'לקפוץ' לבית הרפואה 'מעייני הישועה', לשאוף עמוק לתוך ראותיי את הניחוח
הבלוג
נשיות – נאמן למקור
אמונה מעלעלת בלוח השנה. שוב, משמרת בראש השנה. האמת היא שזה דווקא מתאים לי. לברוח מכל המבטים האלו , של
סימן שאתה בריא
בימים עברו, בהם הייתי תדיר או 'בעגלה' או 'בזמן קריב', צץ ועלה תדיר הפולמוס סביב הצום שלי. בעלי היקר העריך
לידות בית סכנה גדולה, רולטה רוסית
ישנן חוויות שלא שוכחים לעולם. כזו היתה לידתו של אחייני (אחד מתוך תשעים וכמה…) לפני עשרים ושבע שנה. הזמנתי את
הספר שסודק את חומת השתיקה
ספר פרוזה חדש, "עטופה ברחמים", מבקש להציב מושגים רבים מעולם ההלכה והפוריות על השולחן ולספר עליהם כפי שלא עסקו בהם
ההכנות לחג – זה לא מה שחשבתם
אחד מהסיפורים המתוקים ביותר של חיים ולדר, בסדרת ספריו- אנשים מספרים על עצמם' הוא הסיפור על הפתקים בכותל. גיבורת הסיפורת,
יום אחד נדע לנצח את ההיפראמזיס הזה
מאירה חשבה שכעת, כשכולם עזבו את הקן, היא תגיע סוף סוף למנוחה ולנחלה. עם ריקוד היאה, בו היא אספה לתוך
גברים של ימות המשיח
אב נולד. הגיע הגרנד פינאלה בלידתו של נכדי הבכור. רק כעת, כשנדמה שצירי הלידה עושים חניה ברחמי, מבליחה בי התובנה
מאחורי הקלעים
לקבר רחל אני מחוברת מאד. עוד מהימים בהם התגוררנו בדירות האברכים של ישיבת הר עציון. אז הייתי משכימה קום, נוסעת ללימודים