הסוכה והגעגוע להדר
דוקטור, תודה שקבלת אותנו בערב חג. האמת היא שה'ישכויח' מגיע לילדיי שמארגנים את הסוכה בלעדיי. ואולי כך הדברים מתקדמים עם
הבלוג
להיות יתומה בחגים
איך מרגישה בחורה בת עשרים שעומדת בבדידותה בעזרת הנשים בבית הכנסת, קוברת את פניה הסמוקות בממחטה לחה, ולוחשת תפילת יזכור
שינה בסוכה תענוג
מעגל המלחמה נסגר. ימי תשרי זוהרים בהוד יקרם. נהי סליחות בוקע מבתי כנסיות וריח סתיו באוויר. גם ריחות של ספרים
יום כיפור אחרי לידה: לצום או לא לצום?
ימי תשרי – חמימים הם. אני מסיימת לעבוד במרפאתי בבני-ברק, ומחליטה 'לקפוץ' לבית הרפואה 'מעייני הישועה', לשאוף עמוק לתוך ראותיי את הניחוח
נשיות – נאמן למקור
אמונה מעלעלת בלוח השנה. שוב, משמרת בראש השנה. האמת היא שזה דווקא מתאים לי. לברוח מכל המבטים האלו , של
סימן שאתה בריא
בימים עברו, בהם הייתי תדיר או 'בעגלה' או 'בזמן קריב', צץ ועלה תדיר הפולמוס סביב הצום שלי. בעלי היקר העריך
לידות בית סכנה גדולה, רולטה רוסית
ישנן חוויות שלא שוכחים לעולם. כזו היתה לידתו של אחייני (אחד מתוך תשעים וכמה…) לפני עשרים ושבע שנה. הזמנתי את
הספר שסודק את חומת השתיקה
ספר פרוזה חדש, "עטופה ברחמים", מבקש להציב מושגים רבים מעולם ההלכה והפוריות על השולחן ולספר עליהם כפי שלא עסקו בהם
ההכנות לחג – זה לא מה שחשבתם
אחד מהסיפורים המתוקים ביותר של חיים ולדר, בסדרת ספריו- אנשים מספרים על עצמם' הוא הסיפור על הפתקים בכותל. גיבורת הסיפורת,
