כל הפוסטים בדעות והגיגים

ועתה לחדשה טרייה: בשבוע שעבר נערכה חנוכת הבית לבית הכנסת החדש בקבוצת כנרת. מי היה מאמין, התורה הגיעה גם לקבוצת

השנה נוכל לקיים את שמחת החג במלואה. את בשורת השמחה תביא בכנפיה הסוכה המודולרית שבנינו, עם גג נפתח, כך שהמזגן

על הכיריים מבעבעים סירים בשלל גדלים וצורות, כולם אגודה אחת , בדיוק כמו האתרוג, והם יביאו על ערפיליהם, את שמחת

ארי פולד ה' יקום דמו הראה גבורת גוף ונפש, גאווה יהודית שורשית עם קבלות, נשמה כללית, כלל-ישראלית.   רחובות בני

ימי תשרי זוהרים בהוד יקרם. נהי סליחות בוקע מבתי כנסיות. וריח סתיו באוויר. גם ריחות של ספרים שיצאו זה עתה

המשפט "יהיה בסדר" נובע מזווית ראייה חסרה, כי אנחנו צריכים להרגיש שכבר עכשיו בסדר. מי שהיטה אוזן בוחנת לתפילותיו של

קופת החולים היא גמ"ח. כך אמר לי בזמנו דר. רפאל קיים, יהודי יקר, ירא שמיים, מנהל קופת חולים לאומית בירושלים.

שנים רבות אני מצרה על כך שכרופאה איני זכאית לשנת שבתון. אני מתבוננת בקנאה בחברותיי שמקפצות בין התעמלות אירובית בבריכה

חנה קטן, רבנית דוקטור, סופרת, עיתונאית ופובליציסטית פורסם בעולם קטן | אוגוסט 2018 כשאני מרפרפת מעל קלידי המקלדת האצבעות נעות להן