כל הפוסטים בהבלוג
המעגל המשפחתי משפיע על החיים האינטימיים?
אין מטבע אחד דומה לשכנו. כך כיוון אומן –העל, ריבונו של עולם, שנהיה מיוחדים כל אחד ואחד במערך שלם של
הדודאים והפריון
לאה עוצרה מלדת- היא סובלת מתופעה שנקראת אי פריון שניוני. היא לא מוותרת. לא בתפילה ולא בהשתדלות ארצית, וכך היא
על הפונדקאית הראשונה בתנ"ך ומודלים של זוגיות
כמי שמלווה כלות צעירות מזה שנים ארוכות, קורה לא פעם שמגיעים אליי זוגות שבהסתכלות ראשונית לא הייתי מעלה על דעתי
איך נפרדים נכון משלבים משמעותיים בחיים?
קשות הן הפרידות. בכל דלת שנפתחת, נסגרת דלת שמבקשת פרידה. הפרידה מהרחם, מהיניקה, מהטיטול, נפנוף יד מהוסס לאימא כשנכנסים לגן,
מילה של רופא
פחות ידע, יותר אמונה. "מה צריך ילד? מקום שיוכל לגבוה, ומבוגר אחד שיעזור לו עם התקרה". את השיר הזה, של
חיסון הילדים – חלק מהמחויבות ההורית שלנו
לפעמים קל יותר להתבונן על תמונת המאקרו. נוכל לדבר שעות על 'גיל ההתבגרות' של האומה הישראלית. דור החלוצים אץ קדימה
לכו להתחסן
היא רגילה למבטים וללחישות המלווים אותה בכל מקום ציבורי. מבט חטוף לכיוונה, והראש מוסט הצידה, וחוזר חלילה… לחישות ועוד לחישות
איך להתגבר על הכאב?
היא כל כך חיוורת. ילדה דקיקה כבת חמש עשרה, שערה השחרחר אסוף בקוּקוּ מרושל, פניה מיוסרים. היא מקופלת כמעט לשניים,
עובדים מהלב
לחיות את הפרשה. לתפילת מנחה של צהריים הוא מגיע עם חיוך רחב. הפנים שלו הם מעין מד מזג אוויר רוחני
להתחבר לאבנים עם לב אדם
לילות לבנים מחשלים. לפחות, כשמדובר בתורנויות בבתי החולים. למדתי, עם צפצוף הביפר, לגלוש אל תוך מדי הירוק וכפכפי העבודה, תוך כדי אירגון