כל הפוסטים בהבלוג
להתחבר לאבנים עם לב אדם
לילות לבנים מחשלים. לפחות, כשמדובר בתורנויות בבתי החולים. למדתי, עם צפצוף הביפר, לגלוש אל תוך מדי הירוק וכפכפי העבודה, תוך כדי אירגון
איך מבשרים לאישה שלא יהיו לה ילדים?
כשבחרתי להיות גינקולוגית, התחברתי בעיני רוחי לדמותו של אליהו הנביא, מבשר ישועות, נושא על כפיו את בשורת הגאולה. היושבת על המשבר-
הכנסה גורפת של החיסון לכיתות ח' היא טעות
"דוקטור חנה, מה דעתך על החיסון לווירוס הפפילומה?", שואלת האם המבולבלת שלפניי. ולא רק היא. הנושא מטריד את מנוחתם של
פדיחה מדויקת
לא אשכח את הבוקר הזה. קיבלתי אז טלפון בהול מההוצאה לאור, ממנכ"ל ספריית בית אל: 'חנה, למה התראיינת?!'. מסתבר שראיון
איפכא מסתברא
בוקר יום שישי, והשמים הבהירים מבשרים שהמלכה בפתח. תיכף אמריא לכיוון המרפאה הירושלמית. אני פותחת את דלת ביתי בדחיפת רגל
הכנסת אורחים: עד איפה הולכים איתה?
הכנסת אורחים היא מצווה חשובה, מסורה היא לנו מאברהם אבינו ושרה אמינו, מוטבעת בשורש נשמתינו. בימינו, במציאות בה, ב"ה ,
אבולוציה, לא רבולוציה
ויקיפדים תורניים. בעת האחרונה יש יותר ויותר אנשי רוח, ביניהם רבנים מובילים בציבור שלנו, שנכנסים לעובי הקורה של ויקיפדיה. עורכים
בקיץ הזה היא לבשה לבן
לפני החתונה, לאחר רקיחת מתכון למניעת חופת נידה, דיברנו על החיבור שלה לגופה ולנשיות שלה, תוך כדי תדרוך בעזרת תרשימים. שפת
הנקה בשתיים
'אמאלה', היא מישירה אלי מבט נוזף. 'אל תגידי לנשים שהן לא צריכות להניק כמה שיותר. אני זוכרת היטב איך את
הסוכה והגעגוע להדר
דוקטור, תודה שקבלת אותנו בערב חג. האמת היא שה'ישכויח' מגיע לילדיי שמארגנים את הסוכה בלעדיי. ואולי כך הדברים מתקדמים עם