כל הפוסטים בד"ר חנה קטן – אישי
לא התקבלתי
זאת הייתי אני. נערה בת 17 עם מבטא אמריקאי ופנים סמוקות, עומדת על המדרגות של בניין גבה קומה, בטבורה של העיר תל
סבתא יולדת
המוסיקה הזאת. היא משכרת. התגעגעתי אליך. לילות כימים, שבתות וחגים, היה זה ביתי- ובין ציר לציר רקמתי חלומות של חיים
חולות בריח גן עדן
חיים בתוך חלום. באולם הרצאות קטן בישיבת נחלים, בחור תמיר ועדין נפש שיתף את הקהל בחוויה אישית מורכבת מאוד,
בגוף המייל
אני מעדיפה תקשורת כתובה. כך אני נוהגת גם עם המטופלות. כשאת מתכתבת, יש לך אורך רוח להתבונן על הדברים, לשנות
בחזית הזאת אין לכם סיכוי!
יש אהבה ממבט ראשון. וכך היה כשנפגשנו. את השרות הלאומי עשיתי בקבוץ שעלבים- קיבוץ של פועלי אגודת ישראל, שבין שביליו
להרפות ולהתרפאות
חודש אייר הוא חודש המסוגל לרפואה, אייר – ראשי תיבות: 'אני ה' רופאך'. לכל אחת מאיתנו ישהזדמנות פז להתרפאות מכאב
טיפול של מאה אחוזי הצלחה
היה זה כמה שבועות לאחר האירוסין שלנו. דילגתי במסדרונות בית החולים הדסה בדרך לכיתת הלימוד בבית הספר לרפואה. יותר נכון
ישראלית מאז ולתמיד
למי קראתם אמריקאית? "שרשורים, צרצורים, חרחורים. תרשמי לך במחברת ותתאמני על זה כל יום במשך חצי שעה ובואי ניפגש