כל הפוסטים בקורונה
אחדות מעל הכל
מיכל היא אישה בגילי. אמא וסבתא ברוכה. אמנם פסקו הלידות, אבל לא פסק הרצון להבאת חיים חדשים. פגישה אחת עם
מה אעשה כשתסתלק מיס קורונה
הדבר הראשון יהיה לחנוק את הילדים הרווקים שגרים אתנו בחיבוקים ונשיקות ללטף להם את היד ולי את הנשמה. ואז יגיע
יומנה של בלנית
רבקי מתבוננת על הנשים היושבות חסרת אונים, מעמדת הטלפון שעל יד שולחנה, מהרהרת: 'עוד ערב ארוך לפניי. מזל שיוסי הגיע
העיר אשר בה דת יושבת- תשובה לרינה מצליח וגם לנו
רחובות העיר, בימים כתיקונם, רוחשים וגועשים, עת כל העולם ואשתו עורכים קניות לכבוד החג. ילדים מתוקים, עם פאות מסולסלות ארוכות,
יולדת בימי קורונה?
למרפאה הגינקולוגית הלא-וירטואלית היא נכנסה, נשענת על מקל. בתה לצדה. עיניה של האם נבונות. בתשאול אני מבינה שהיא עברה כבר
קורונה – על משקל שירו של אמנון ריבק
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ קורונה, להדוף אותה במסכה ובכפפה, אוֹ באקונומיקה. כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה
אני רוצה להודות לך
אני רוצה להודות לך, מיס קורונה. ראשית כל, הגעת בתזמון ממש מושלם. רוב שנת הלימודים מאחורינו, גשמי הברכה שגדשו את
יומן קורונה – להיות בלנית
ערב ערב היא גוררת רגליים נפוחות. עוזבת את הפסח. וצוללת לים של אלקו=ג'ל. היא נחנקת כבר בתוך החלוק הזה. הידיים
מהקורונה אל פעמי משיח
היומן הפך את עורו. מי שסובל אצלי הכי הרבה ממעללי מיס קורונה הוא יומן הגוגל שלי. הוא הפך את עורו
