admin
לפני מספר שנים, אמרה השרה מרב מיכאלי שהמקום הכי מסוכן לילדים הוא בית הוריהם, וכדאי שהמדינה תמליץ על מסגרת חליפית. כצפוי, היא ׳נשברה׳ לבסוף ואימצה שני ילדים אותם היא מגדלת עם בן זוגה בבית ׳משפחתי׳… קשר הורי, קשר הדם והנשמה שבין הורים לילדיהם, הוא משהו שאין לו תחליף, גם בימים טובים שיחסי ההורים וילדיהם משופרים, ואפילו – ואולי אפילו יותר – בימים של שפל. גם הציפור שעוד שבועות ספרים תנתק כל קשר עם גוזליה, והם יהיו בעיניה זרים בדיוק כמו כל ציפור אחרת, כשהיא אימא – היא אימא במשרה מלאה…
ברור כשמש, שתקופת ההורות מתחילה עוד בזמן שהעובר שוכב לו בנחת במעי אמו. ואכן, לפני למעלה מחמישים שנה הכריז פרופסור איאן דונלד חלוץ העל-קול (אולטרסאונד) במיילדות, שארבעים השבועות הראשונים בהם חי העובר במעי אמו חשובים להתפתחותו ומשפיעים על מהלך חייו ועתידו יותר מארבעים שנות חייו שלאחר מכן. במילים אחרות: הדרך הטובה ביותר של המדינה להשפיע על אזרחיה העתידיים היא להשקיע בהם בתקופת ההיריון. והמסקנה המתבקשת, לכאורה, היא פשוטה ביותר: הצורך בהכרה בחשיבותו של מעקב ההיריון השגרתי, ובהרמת קרנם של רופאי הנשים העוסקים במלאכת הקודש.
הסביבה התוך הרחמית מאפשרת ניהול מידע ובקרה על הביטוי של המבנה הגנטי של העובר, ועל הסתגלותו לסביבה. לדוגמה, אימהות הסובלות מתת-תזונה תלדנה ילדים במשקל לידה נמוך מהממוצע, ואכן, ילדים שנולדים עם פיגור בגדילה התוך רחמית עקב תזונה אימהית לקויה עלולים לעשות קומפנסציה בעתיד, ולפתח תסמונת מטבולית שתתבטא במחלות לב וכלי דם, השמנת יתר, יתר לחץ דם וסוכרת.
מתברר שהסביבה התוך-רחמית מתווה את המסלול בו העובר מובל אל החיים החוץ-רחמיים עלי אדמות, ושהיא משפיעה באופן משמעותי על הדרך שבה אותו אדם, בסוף ימיו, ייפרד ממתנת החיים. מערכת זו מפוקחת היטב. ואכן, קיימת תכנית אלוקית שגורמת ל'תיכנות' העובר. למשל, בספרי הזואולוגיה מתואר שטלאים שנולדים לקראת החורף יוצאים מהרחם עם פרווה מכובדת, בניגוד לאחיהם שנולדים בקיץ כשהם עם פרווה קצרה. הכיצד? כנראה שבלא ידיעתה 'מדווחת' הכבשה, האם העתידית, לעובר על המצב בעולם החיצון, והעובר מפתח תכונות אפי-גנטיות שמזרזת צמיחה של פרווה עבה. דוגמה נוספת, אנושית: בעולם רווי סכנות מבית ומחוץ האם ההרה מוצפת מתחים דאגות, וכך היא מעבירה מסר תוך-רחמי לעובר שיש צורך בערנות לקראת ההתמודדות העתידית מחוץ לרחם, וזה משפיע על אופיו לכל החיים.
רחמי אם על בנה. אחריות הורית מתחילה כבר בתוך הרחם – ולא בכדי נמצא שורש משותף בין הרחם לבין המילה רחמים. המיכל שמכיל את העובר במהלך תשעה חדשים מזרים בו כוחות ל-120 שנים. ובורא כל בשר הוא זה שמפליא לעשות.
פורסם בגילוי דעת לפרשת ניצבים – וילך תשפ"ג