היא אחרי לידה

העגלה הוורדרדה והממולמלת מקדימה את כניסתה של אישה קטנטנה ושברירית, מטפחת צבעונית לראשה, עיניה עייפות קצת. היא פנתה לביקורת לאחר לידה שלישית, והתינוק השמנמן, אורי, ישן שנת ישרים כשסובבים אותו תמונות מרהיבות עין של רבנים צדיקים.

אנחנו לא ניגשות ישר לבדיקה. קודם מדברים קצת על חווית הלידה ועל המאוויים והציפיות מהביקור הנוכחי. הלידה עברה בטוב, האפידורל מיסך את קללתה של חווה, ולא היו תפרים.

'רציתי רק לדעת שהכול חזר למקומו', היא אומרת בחיוך.

אז ניגשים לבדיקה. והנה, פלא גדול שחוזר על עצמו מידי יום ביומו. רק ניגשת היולדת לפינה שמאחורי הווילון, והתינוק הרגוע פוצח בזעקות רמות. והוא לא מרפה. ואני מנסה להרגיע לנדנד את העגלה ומחפשת מוצץ, בזמן שאמו מעולה על המיטה וממתינה לבדיקה. ללא הועל.  הדציבלים עולים.

אך נגמרת הבדיקה, היא מתלבשת ,מושכת את הווילון, ומתקרבת לעגלה, והזעקות הולכות ודועכות.

פלא.

ואני אומרת לאימא הצעירה- 'איזו מחמאה . תראי כמה שרוני הקטן מרגיש בנוכחותך. את כל עולמו. הוא לא יכול בלעדייך.'

והרהור לוחש לי בלט- ולוואי וכך תהיי חשובה בעיניו גם בעוד עשרים שנה…