admin
מעשה בעגיל. לאחד מתלמידי החכמים הגדולים של ימינו היתה בת, שהגיעה לגיל בת מצוה ובקשה מהוריה שיעשו לה חורים באוזניים כדי שתוכל לענוד עגילים.
בעיני הרב העניין לא מצא חן: למה להשחית את הגוף ולעשות בו חורים? הלך הרב אויערבך, ושאל אותו האם תקין לחורר את האוזניים בשביל לענוד עגילים.
השיב לו הרב: אף פעם לא דנתי בשאלה הזו. מה שאני יודע הוא שבירושלים העתיקה שבה גדלתי, כשתינוק היה בן שמונה ימים היו עושים לו ברית מילה וכשתינוקת הייתה בת כמה ימים, היו עושים לה חורים באוזניים ועונדים לה עגילי זהב קטנים.
האוזן עצמה היא אבר חשוב בגוף, וגם מורכב מאוד. הוא משמש לשתי מטרות שונות – המטרה העיקרית היא לשמיעה (האזנה) ולהקשבה, והמטרה השנייה היא להשגת תחושת שיווי משקל (איזון). האוזן מורכבת משלושה חלקים: א. אפרכסת, הבנויה מסחוס המכוסה בעור, שבהמשכה נמצאת תעלת השמיעה. ב. 'האוזן התיכונה', הכוללת את קרום התוף והחלל שמאחוריו ושלוש עצמות קטנות המחוברות ביניהן. ג. האוזן הפנימית הנמצאת בתוך עצם הגולגולת, שמכילה מבוכים מלאים נוזל. גלי הקול העוברים דרך תעלת השמיעה מרעידים את עור התוף, והתנודות הנגרמות עקב כך בנוזל האוזן הפנימית מתורגמות לאנרגיה חשמלית. מערכת העצבים מעבירה את תחושות השמיעה אל מרכז השמיעה שבמוח, ושם האנרגיה החשמלית הזו מתורגמת לצלילים מובנים המעבירים לאדם תחושות מגוונות של קול. במקביל תנודות הגוף מורגשות גם הן בנוזל שבאוזן הפנימית, והתחושות האלו מועברות לגזע המוח, שמפעיל מערכות שונות כדי לסייע לאדם לשמור על שיווי משקלו.
לאפרכסת האוזן יש חשיבות מיוחדת: אהרן ובניו התקדשו ע"י מתן דם הקורבן על תנוך אוזנם , שהוא אינו בדל האוזן, אלא הסחוס המרכזי שבאפרכסת, מול תעלת השמע, הבליטה שחוצה את האוזן באופן אופקי במרכזה. שם ציווה ה' לתת את הדם. לא ברור למה, אבל זה רצון ה'. ויתכן שעל פי הבנת האנטומיה והפיזיולוגיה של האוזן, נוכל לנסות לחקור אחר המשמעות הפנימית הרוחנית של ציווי זה.
עבד עברי שממאן לצאת בסוף שנות עבדות, נרצע באוזנו -בגוף האוזן, ולא בבשר הרך שבבדל האוזן. הטקס מתרחש בעזרת מרצע חד אל מול מזוזת הבית. גם פה, אולי יש קשר לפרשיות המזוזה- 'והיה אם שמוע'… אנו לוקחים עבד ולוחשים לו באוזן שיש לו ייעוד. נספר לו על הדורות הקודמים ונחנך אותו ללכת בדרכם.
פגם באפרכסת האוזן, למרות שאינו משמעותי ואינו מפריע כלל לחיי היומיום, עלול להיחשב מום גם אצל בני אדם וגם אצל בעלי חיים. מקובל היום להצמיד תגים ומספרים לאוזני הבהמות.
עולה השאלה: כשיבנה בית המקדש בקרוב ממש, איך נוכל למצוא בהמות כשרות להקרבה? כולן למעשה בעלות מום בגלל החור באוזן. אמנם מדובר בחור קטן , אבל במשך הזמן ,ה'עגיל' הזה על אוזן הפרה או הכבשה נמשך ובמקרים רבים פוסל את הבהמה לקרבן, כך שבעיה זו תצטרך לבוא לידי פתרון ממש בקרוב בימינו. ונראה בשוב ה' ציון, אמן כן יהי רצון.