כל הפוסטים בדעות והגיגים

ייעודה של המפלצת הפרוגרסיבית. יש לי פיצול רגשי יומיומי. אני חברה בשתי קבוצות שיח פעילות וגועשות במיוחד – קבוצה של

השיעור של השכל. גיבורת השבוע בעיניי היא חברת הכנסת שרן השכל, שעשתה לנו הצגה שיכולה להיות שיעור בחינוך לחיי משפחה. השכל

בנסיעות הארוכות שלי למרפאות במהלך השנים, הרגשתי שמעבר לרבינו של עולם ששומר עלי, יש עוד משהו. הנחש. אותו נחש שמודבק

מאריסטו עד באג 200. הפילוסוף אריסטו, שחי לפני יותר מאלפיים שנה, הביע ייאוש מהנוער של דורו, מהחינוך הקלוקל, מהחוצפה, מהבורות ומהפינוק,

שדולה נולדה. לפגישה הזאת ציפיתי כמה חודשים. אני בדרכי למשכן הכנסת, וכדרכם של מאותגרי קשב וריכוז נעלמו מזיכרוני פרטים רלוונטיים

"אני כבר לא מה שהייתי, נראה לי שכבר חווינו הכל, עכשיו הקשר הוא בעיקר טכני…" "יצאנו, בילינו, נהננו, התרגשנו, וזהו.

האדם הוא יותר מאוסף סימפטומים. האיש הקשיש היה מוטרד. הוא איננו יכול לשהות בחדר ההמתנה יותר מדקות ספורות. לאן הוא ממהר,

דור חדש שכולו תימהון. יום ירושלים חלף, אבל אני עוד לא נרגעת מההתרגשות האופפת את היום הזה. כבר 47 שנה כל