כל הפוסטים בהבלוג
עזה מאז ולתמיד
כרם שלום, אווירת מלחמה. את קיבוץ כרם שלום אני מכירה מימים ימימה. בימי הגירוש מגוש קטיף שירת בני תחת פיקודו של
הקמת המשכן – מחלות תעסוקתיות
עם ישראל ניגש במרץ רב להקים את המשכן. עם של עבדים מצא בתוכו מומחים להכנת כל חלקי המשכן, הקטנים עם
טפטוף הגשם
כמה טוב להיות בבית החם כאשר בחוץ שומעים את טפטוף הגשם. אבל יש את אלו שפחות נעים להם בגשם –
הרבנית דוקטור
רחוק מהזרקורים. היא הייתה אולי הרבנית דוקטור הראשונה, אחת בדורה. היא פרצה דרך. אבל מעל כל התכונות העילאיות שלה עמדה הענווה,
יתום מלידה
'אלמנה ויתום לא תענון'. האלמנה והיתום היו, ובמידה מרובה הם עדיין, בני האדם החלשים והפגיעים ביותר בחברה, גם כלכלית וגם
טוב להודות
לשמור טלכרט? בישורת האחרונה לקראת מעבר הדירה אני ממיינת חפצים אהובים. אני לא מתקשה בזריקה של חפצים, בניגוד לבני בית אחרים,
ברכת הגשם ודכאון של חורף
כמה טוב להיות בבית החם כאשר בחוץ שומעים את טפטוף הגשם. אבל יש את אלו שפחות נעים להם בגשם –
כאשר השבת 'מוותרת' לנו – פרשת יתרו ומצוות השבת
מעבר כרם שלום מוכר לי מימים ימימה. בזמן הגירוש, בני שרת בציר פילדלפי וספר לי שהוא במקום פסטורלי שנקרא כרם
סוס ורכבו רמה בים
אסון המבול נחרט בזיכרון העולמי. האנושות חטאה והקב"ה החליט לפתוח דף חדש בעולם. עברו דורות רבים, והמצרים לא למדו מוסר,
לא חייבים לי כלום
הברך של המדינה כואבת לנו. כשעלינו ארצה, ואנחנו משפחה עם שמונה ילדים בני חצי שנה עד 14 והוריי בעשור החמישי לחייהם,