דור שביעי לחתולים. כמה אני מקנאה בהן – במשפחות שזכו לגור בביתן ובדירתן שנים רבות, לעיתים במשך כל חייהן, ולפעמים אפילו
כרם שלום, אווירת מלחמה. את קיבוץ כרם שלום אני מכירה מימים ימימה. בימי הגירוש מגוש קטיף שירת בני תחת פיקודו של
לשמור טלכרט? בישורת האחרונה לקראת מעבר הדירה אני ממיינת חפצים אהובים. אני לא מתקשה בזריקה של חפצים, בניגוד לבני בית אחרים,
הברך של המדינה כואבת לנו. כשעלינו ארצה, ואנחנו משפחה עם שמונה ילדים בני חצי שנה עד 14 והוריי בעשור החמישי לחייהם,
מתפללות יחד. שעת לילה קרירה במטה החטופים בעיר ללא הפסקה, ברחוב לאונרדו דה וינצ'י – צייר שמאוד אהבתי את ציוריו, ובצעירותי
סבתא בדירת אברכים. זהו, עוברים דירה. והאירוע קצת תמוה – אנחנו עוברים מווילה רחבת ידיים לדירת אברכים קטנהיחסית, ועוד בגילנו. אבל
דוקטור לממתקים. איך זה שדוקטור לרפואה, שעוסקת בריפוי, הופכת למקלקלת שיניים כרונית? אחד התחביבים שלי הוא לחלק בלילות שבת קודש סוכריות
אני מניחה שהמיילדות והרופאים המיילדים והנאונטולוגים האחראיים על מחלקות התינוקות והפגיות עבדו מאד קשה במצרים. הריבוי העצום והלא-טבעי של בני
אין ציפיות – אין אכזבות. אני יצרתי לעצמי מרחב מוגן. אין מסכים, אין רדיו. יש המון שיעורי תורה, וגם דמיון מודרך
ההייטק ניצח את הרפואה. במוצאי השבת האחרונה פנה נכדי בן הארבע לאמו ושאל: "מתי אבא חוזר לצבא?" היא השיבה לו: "ביום ראשון".
כלי נגישות