אמא של שבת. היא אישה צעירה של לילות לבנים, של שיחות חטופות בשעות בלתי צפויות ושל סבלנות וגמישות מדהימות. היא מדליקה
לא מתן, מתניה. בעוד שש שנים יעלו לכיתה א' הרבה ילדים עם שמות מיוחדים כמו נובה, בארי וניר־עוז, שהם רק חלק
התורה משבחת את היופי. כמובן אותו יופי שעוטף פנימיות מוארת. יוסף היה יפה תואר ויפה מראה. כמו אמו רחל שהיא
ללמוד עידוד ילודה מפוטין. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה נמשכת במלוא עוזה, והיא גרמה למצוקה קשה בכוח אדם ברוסיה הגדולה. כבר לפני
יש מושג ברפואת הפריון שנקרא אי פריון שניוני. הכוונה היא למצב בו לזוג היו הריונות ופתאום – זה לא קורה.
מחשבות על החוף. לפני שנים שכב אחד מבניי על הספה, סתם כך באמצע היום. בשלב מסוים ניגש אליו בעלי ושאל אותו
אנחנו כעת בעיצומו של אירוע גדול, מתגלגל ומלחיץ, והחרדה רווחת בין כולם, מבוגרים וצעירים כאחד. הביטוי לחרדה שמקורה בנפש הוא
מעצבת נשמות. הנחיית מעגלי שיח היא אחד התפקידים החביבים עליי, ולפעמים יש במפגשים הללו חוויות מרגשות. לאחרונה הנחיתי מעגל של נשות
יש מציאות שבה הילדים גדולים מהאמא. כך אני מרגישה. לא ביולוגית, אבל רוחנית, תודעתית, אמונית. ילדיי נמצאים בסקלה אחרת לגמרי
המקום- גטו וורשה. היא חוזרת מעבודת הפרך בבית המלאכה ומתחילים צירי הלידה, עוטפים אותה בכאב. היא נשכבת בקיטונה ותהליך הלידה
כלי נגישות