כל הפוסטים בהבלוג
צעדים ראשונים והדיכאון של יום ראשון
אתם מכירים את ההרגשה של החייל הטרי שצריך ביום ראשון בבוקר להיפרד מהבית המפנק אחרי שבת מנוחה ושמחה… הילד במדי
חוויה שלא שוכחים
סטז'רית ומדי זית- חיילות שפגשתי באמצע הדרך אני לא אשכח את המבט הזה. עיני השקד המבוהלות. זאת הפעם השלישית שהיא
ההשקעה הטובה ביותר
אנטיביוטיקה לקינוח. מאמר בעיתון 'הארץ' מאת נטע אחיטוב הצליח להפתיע אותי. בין השאר המאמר מדבר על מספר הילדים הרצוי
ממש לא פורשים
בארה"ב, אחד מכל ארבעה רופאים פעילים הוא מעל גיל הפנסיה. וכך גם בקנדה, אוסטרליה, מדינות שונות באירופה, וגם בארץ.. חלק
סיירת הטרמפים וכיכר החתולות
ליל חמסין של הרי יהודה ושומרון. 23:00 בדיוק. הוא מדליק את הרדיו. אולי החדשות יפיגו את העייפות הזאת. בחצי אוזן
חולות בריח גן עדן
חיים בתוך חלום. באולם הרצאות קטן בישיבת נחלים, בחור תמיר ועדין נפש שיתף את הקהל בחוויה אישית מורכבת מאוד,
הפאזל האלוקי
הטון המתנצל שלה מתלווה לשפת הגוף המכווצת. "דוקטור, יש לנו רק שני ילדים…". אני מבינה את המבוכה. היא חלמה על
מבט לעיניים ולא למקלדת
יש גיל שבו כדאי לנו לכלכל את צעדינו- תרתי משמע. היה זה בערב שבת קיצי, המולת נכדים מבעבעת מכל עבר,
סקרנות של סקרים
האמת היא שזה נורא מסקרן. אולי דווקא מעליב. לא פנו אלי, אף לא פעם אחת, בשאלות סקר סביב הימין החדש.
בלי השוואות
היא נכנסת לחדרי בליווי של אחותה הגדולה, חיוך מתוק על שפתיה, ומתיישבת בנינוחות. היא בחורה קצת מלאה, עם ברק בעיניים.

