מי לא חשה פרפרים בבטן כשמתמר העל-קול [אולטרסאונד] מטייל לאורך רחמה ההריוני ? זה טבעי. מסתבר שאת מתחילה להיות אמא
שירי שוכבת במיטתה בחוסר מעש, חלוק מרושל לגופה, בוהה בתקרה. ערימת הספרים שעל ידה ניצבת זנוחה. הזהירו אותה מפני ירידת
השעה 5:00 בבוקר. המקום- גטו וורשה. היא קמה ממשכבה כואבת, מתנשפת, , רגליה לאות מלכת. אבל יש מסדר. החולשה מאיימת
אני לא אוהבת צפיפות. לא באירועים (יחי הקורונה), לא בבית ואפילו לא במקרר. כדאי להכין לעגבניות ולמלפפונים מגירות נפרדות. יש
“ונגפו אשה הרה” – אתם מכירים את המושג “ברכיים הריוניות של חודש תשיעי”? האישה, עמוסת הבטן, שכרסה בין שיניה ממש,
היום הוא בן 31. אברך בכולל דיינת בפסגות, בעל ואבא מאושר.. יפה תואר וטוב לב. אבל זה יכל להיות אחרת…
פעמי המשיח מואצים והנה הוא עומד אחר כתלנו. אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לימות המשיח. בזה אין לי ספק כלל. אנחנו נמצאים בישורת
ראש השנה, יום הולדת להריון של האדם הראשון, נזר הבריאה. הריון שנוצר במחשבה תחילה. במרפאה אני פוגשת כל מיני הריונות.
הביפר מצפצף. דר. קטן, תגיעי בהקדם לחדר לידה. סמוקה ומתנשמת, אני פוגשת לשמחתי את אחת משכנותי, שזה עת הילדה. ואז
אבל הטעם המוכר מכול למצווה מיוחדת זו קשור לרחמי האם על בניה: עצם הידיעה שהאם נוכחת כשבניה ניצודים איננה נסבלת.
כלי נגישות