בכל מפגש רפואי מול מטופלת, אני כמובן מתשאלת לגבי מצב בריאותה, ומתבוננת ארוכות בשפת גופה, מקשיבה לצליל קולה, ומוצאת כי
לו ידעתי איזו הפתעה ממתינה לי על שולחן, הייתי דוהרת פנימה. אני פותחת בהיסח הדעת, ומגלה הזמנה לחתונת קורונה. רגע,
לפני למעלה מחמישים שנה הכריז פרופסור איאן דונלד, חלוץ העל-קול (אולטרסאונד) במיילדות, שארבעים השבועות הראשונים בהם חי העובר במעי אמו
אורי מחכה בפתח היחידה. אחות עם מדים ירוקים ומסכה על פניה מובילה אותו לחדרון בפתח המחלקה ומצביעה על החלוקים הצהובים
היא מביטה בדמות המשתקפת מהמראה ונאחזת בעטה. המראה הזאת מאוד לא ידידותית כלפיה, בלשון המעטה. היא פוגשת מולה ילדה עגלגלה
תלתלים חומים מבצבצים מהמטפחת הצבעונית שלראשה. עיניה הירוקות בורקות. היא מלטפת את הבטן העגלגלה שצמחה לה, עיניה חולמניות. בעלה מניח
למרפאה הגינקולוגית הלא-וירטואלית היא נכנסה, נשענת על מקל. בתה לצדה. עיניה של האם נבונות. בתשאול אני מבינה שהיא עברה כבר
ביום שבת קיצי וחמים, בשעת מנוחת הצהריים, בעודי מניקה בחדרי את התינוק בן החודש, החליטה חתולה שכונתית ,להמליט את גוריה
שרונה חגגה יום הולדת 35 . היא נושקת לעשור הרביעי לחייה. מאז ומתמיד, היא חלמה על משפחה עם עשרה ילדים.
'אני פשוט לא אני.' גילה מתבוננת בבטנון המתעגל שלה. היא חשה כי הסימנים החומים האלו ממסכים את יופייה הצעיר והטבעי.
כלי נגישות