לפני שנים עבדתי כרופאה בבית ההחלמה ליולדות בישוב טלסטון בעלייה לירושלים. מדובר ביולדות , בעיקר חרדיות, חלקן הגדול ברוכות ילדים,
רעות בת 36 והיא עומדת לפני חתונה. היא סובלת מדימומים כבדים ובאולטרסאונד שגרתי מסתבר שיש לה רחם שרירני. זה לא
עיר של תינוקות. במסכת יבמות בתלמוד הירושלמי מובא סיפור נפלא על עיר של תינוקות. מעשה בשלושה עשר אחים שמתו שנים עשר
הידור מצווה 'בארוחת הערב הסתכלתי על שלושת ילדי והרגשתי מיליונרית. מה זה מיליונרית, מיליארדרית. את מי זה מעניין בכלל כמה
לפעמים פונה זוג עם מספר ילדים למרפאת פריון. מסתבר שמה שקרה בקלות עד כה, פתאום מתעכב. הם נבוכים ותמהים איך
התורה מספרת לנו כאן על אשה הרה שנחבלה ובעקבות כך הפילה את עוברה (או עובריה התאומים – 'ילדיה'), אך האשה עצמה
שולי מביטה על ורידי הרגליים המתפתלים עקלקלות לאורך רגליה, ציורי הילדים שלה, כך היא נוהגת לספר. העובר מתדפק על בטנה
יום עמוס במרפאה. המזכירה שלי דופקת קלות, נכנסת ומגישה לי חבילה ארוזה בצלופן תכלת "מישהו השאיר את זה עבורך". בקופסא
עוד בימי התלמוד מוזכר המושג "יוצא דופן", ויש אף דיון על "הבא אחריו" – דהיינו הועלתה האפשרות שאישה היולדת תישאר
הם חיכו שנתיים להיריון הזה, מתרגשים לקראת בדיקת האולטרסאונד. העובר נראה על גבי הצג, אך חסרונו של הדופק העוברי מוביל
כלי נגישות