הבלוג

הסירים קודחים… אדים עבים מסתלסלים מעלה, מעלה, שזורים בשרשרת לבנה, אפרפרה. הקדירות שרות שיר הלל. בליל ריחות מרקד בחלל החדר.

      כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ קורונה, להדוף אותה במסכה ובכפפה, אוֹ באקונומיקה. כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה

אני רוצה להודות לך, מיס קורונה. ראשית כל, הגעת בתזמון ממש מושלם. רוב שנת הלימודים מאחורינו, גשמי הברכה שגדשו את

ערב ערב היא גוררת רגליים נפוחות. עוזבת את הפסח. וצוללת לים של אלקו=ג'ל. היא נחנקת כבר בתוך החלוק הזה. הידיים 

היומן הפך את עורו. מי שסובל אצלי הכי הרבה ממעללי מיס קורונה הוא יומן הגוגל שלי. הוא הפך את עורו